שמות ד, כח

וְחַוִי משֶׁה לְאַהֲרֹן יָת כָּל פִּתְגָמַיָא דַיְיָ דִי שַׁלְחֵהּ וְיָת כָּל אָתַיָא דִי פַקְדֵהּ:

וּתְנֵי משֶׁה לְאַהֲרן יַת פִּתְגָמָא הָאִלֵין דְשַׁלְחֵיהּ וְיַת כָּל אָתַיָא דְפַקְדֵיהּ לְמֶעֱבַד

וטעם את כל דברי ה' אשר שלחו שהגיד לו כל הדברים שהיו בינו ובין הב"ה וכל אשר היה מסרב בשליחות וכי על כרחו נשתלח וזה טעם כל ובמדרש חזית (שה"ש רבה ד יב) ורבנן אמרי גלה לו שם המפורש ידרשו כי הגיד לו השמות הנזכרים למעלה אשר שלחו בהם והשם היוצא והוא פירש להם

ויגד. שלחו גם לישראל תחלה.

ואת כל האותות אשר צוהו לעשות לישראל תחלה. ואח"כ אותות אחרים לפרעה:

את כל דברי ה' אשר שלחו. יכלול המראה אשר ראה בסנה גם ענין השליחות שהיה מסרב בו.

ובמדרש את כל דברי ה' רבנן אמרין גלה לו סוד שם המפורש, כונת המדרש הזה שהגיד משה לאהרן השמות שהודיעהו הקב"ה למעלה והם אהיה אשר אהיה אשר פירושם מדת הדין שבמדת רחמים והודיעהו כי שם אהיה ושם המיוחד הכל אחד וגלה לו כי שם אל"ף דל"ת יוצא מהם אל"ף מן אהי"ה וי' מן יהו"ה בסוף ומדת הדין באמצע כי שמי בקרבו, והנה הוא פירש להם כי אהיה אשר אהיה פי' מדת הדין שבמדת רחמים וכבר הזכרתי למעלה והוא דעת הרמב"ן ז"ל.

ויגד משה לאהרן הגיד לו כל אשר קרהו ושהביא אשתו במלון ראשון. ואמר לו אהרן על הראשונים אנו מצטערים. ויש לנו לומר אחרי דברי רבותינו שמשם שלח לה שתשוב לבית אביה.

את כל דברי ה׳ אשר שלחו. אין הלשון מדויק. אלא שני דברים הם. והאי את קאי על דברי ה׳ ועל אשר שלחו. היינו את כל דברי ה׳. במראה הסנה. שהוא המשגיח עד כה שלא יכלו. ואשר ירד כדי לגאול את ישראל. ועוד הגיד לו את אשר שלחו. להתעסק בזה. וכן הרבה בתורה. כמ״ש בפתח העמק:

אשר צוהו. מיותר. אלא הכונה כמו שכתבנו בס׳ בראשית ב׳ ט״ז ובכ״מ דבכ״מ שהלשון צווי מיותר מורה על כונת הגמרא ברכות דף ה׳ והמצוה זו משנה. דגוף הדבור הוא כמו תורה שבכתב ואח״כ באה ההערה להבנת הדבור בכמה אופנים שזה הוא תורה שבע״פ. וזה נכלל בכונת צווי. וכן כאן הגיד משה לאהרן גם גוף הדברים כהויתן. גם ביאורם כפי אשר קיבל בהערה מה׳. וקאי אשר צוהו על הדברים ועל האותות. והיינו דאיתא ברבה שם המפורש גלה לו. וג״ז בכלל אשר צוהו. הוא תורה שבע״פ:

ויגד. הגיד לו כל מה שדבר עמו והודיע כי אהרן ניתן לו לפה להציע הדברים ולעשות האותות לפני ב"י, כי השליחות אל פרעה היה בעת ההיא מיוחד למשה לבדו, ולא נתמנה אהרן לזה עד אח"כ כמו שיתבאר לקמן פ' וארא: