שמות ד, כו

וירף. המלאך ממנו.

אז הבינה שעל המילה בא להרגו: אמרה חתן דמים למולת. חתני היה נרצח על דבר המילה:

למולת. על דבר המולות שם דבר הוא, והלמ"ד משמשת בלשון על, כמו (שמות יד ג) ואמר פרעה לבני ישראל. ואונקלוס תרגם דמים, על דם המילה:

וְנָח מִנֵהּ בְּכֵן אֲמֶרֶת אִלוּלֵי דְמָא דִמְהֻלְתָּא הָדֵין אִתְחַיַב חַתְנָא קְטוֹל:

וּפְסַק מַלְאָךְ חַבָּלָא מִנֵיהּ בְּכֵן שַׁבְּחַת צִפּוֹרָה וַאֲמַרַת מַה חָבִיב הוּא אֲדָם גְזוּרְתָּא הָדֵין דְשֵׁזִיב יַת חֲתָנָא מִן יְדוֹי דְמַלְאָךְ חֲבָּלָא

וְכַד אַרְפֵּי מְחַבְּלָא מִינֵיהּ בְּכֵן שַׁבְּחַת צִפּוֹרָה וַאֲמַרַת מַה חָבִיב הוּא דַם גְזֵירָתָא דִי יִשֵׁזֵיב לַחֲתָנָא מִן יְדוֹי דְמַלְאָךְ מוֹתָא:

וירף. דמים בלשון הקדש על ב' ענינים. האחד שפיכות דמים. כמו איש דמים אתה לי. והמפרש שהוא חיים איננו לשון. והשני לשון רבים מדם ממש כמו בדמיך חיי והנה אמרה בראותה שסר החולי ממשה אין אתה בני חתן דמים שהוא מענין הריגה. רק אתה חתן מתבוסס בדם המילה.ומולות שם דבר. והנה על ל' רבים בעבור דמים:

וירף - המלאך ממנו. מן רפה היום לערוב יאמר וירף. מן קנה. ויקן.

אז אמרה חתן דמים למולות - על עכוב המילה נתחייב בעלי מיתה. כי המילה הצילתו עתה.

ויירף ממנוי. אבל לא הניחו לגמרי:

אז אמרה חתן דמים למולות. כשהיית חתן אמרת שנוציא דמים בשתי מילות שהן כריתת המילה והפריעה:

אז אמרה. מהו אז אמרה מתחלה כשראתה המלאך בולעו עד המילה לא הית' יודעת אם בשביל איחור מילת בנו אם בשביל מילת עצמו שהיה בא עליה ואינה הוגנת לו. ומ"מ כרתה ערלת בנה ותגע לרגליו ואמרה כי חתן דמים שמא בשבילו אתה נענש וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות יודעת אני עתה בבירור שאתה אינך נענש כי אם בשביל איחור מילת בנך מה"ר אליהו כהן ז"ל:

וירף ממנו. המלאך, וכן מצינו לשון זה נזכר במלאך הוא שנאמר (דברי הימים א כ״א:ט״ו) ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך, וזה היה אחר שכרתה את ערלת בנה.

ויתכן לפרש כי לפי שהזכיר הכתוב לשון וירף ממנו ולא אמר וילך מאתו רמז רמז לה המלאך שעדיין לא נשלמה המצוה ומיד הבינה צפורה זה והשלימה המצוה ועשתה לו פריעה ומזה אמרה חתן דמים למולות כלומר שתי מילות מילה ופריעה, ומה שהזכיר חתן דמים שני פעמים להורות כי נתחייב מיתה על המילה ונתחייב על הפריעה כי שתיהן מעכבות.

וירף ממנו. המלאך, אחר שנמול אז הבינה שעל המילה היה ואמרה חתן דמים למולת מה שהיה משה חתן של דמים היינו למולות בשביל מילת בנו ולכך לא אמרה למולות אלא לאחר וירף ממנו. ד״א ותאמר על בנה כי חתן דמים אתה לי היא קרא לבנה חתן [דמים] ביום מילתו על שם המצוה, וכן הפי׳ אתה בני, חתן של דמים אתה לי שהרי המלאך שופך את דמי בעלי. חתן דמים למולת. מה שקראתי לבני חתן דמים היינו בשביל המולות וכל זמן שהיה בבית חמיו לא נענש לפי שלא היה בידו ספק לעשות בשביל חמיו שהיה מעכב כדאיתא בהגוזל שבקש המלאך להמיתו במלון בשביל בנו בכורו שעדיין לא מל ודבר זה גרם לבן בנו להיות עובד עבודת כוכבים. ולפיכך הקדים המלאך להרוג את משה מיד ותקח צפורה צור לפי שעל ידה היה העכוב. מ״מ סברת רוב העולם נוטה שעל בנה הקטן שבשני בניה אמרה כי חתן דמים אתה לי, אבל אין משיבים על האגדה. ואם תאמר הרי לעיל גבי ולכהן מדין פרש״י שפירש מעבודת כוכבים. אלא נ״ל לאו דווקא מעבודת כוכבים אלא שלא יהא נמול ויהא כגר תושב.

כי חתן דמים אתה לי לפי שפרש״י דמים כמו שופך דמים כמו צא איש הדמים וצריך לסרס המקרא כי דמים חתן אתה לי כלומר הורג חתני אתה לי.

וירף ממנו. אז הקל חוליו מעליו:

אז אמרה חתן דמים למולות. כלו' זה שהיה משה חתן דמים וחייב מיתה למולות בשביל חטאת מילה היה כי כשמלתו את הנער מיד (הניח) הק' לו ומשה לא מל אותו מפני סכנת הדרך:

וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות. יש להקשות למה בתחלה לא אמרה אלא חתן דמים אתה לי ולא אמר למולות וכשירף ממנו אמרה חתן דמים למולות שגם בתחלה היה חתן דמים לסבת המילה. והתשובה שבתחלה מלתה אותו ולא עשתה פריעה ולסבת המילה ירף ממנו ולא נתרפא לגמרי אז אמרה חתני היה נרצח בעבור שתי מילות שלא עשיתי לא מילה ולא פריעה ועתה שעשיתי מילה נתרפא מעט אעשה פריעה ויתרפא לגמרי. או ירצה חתן דמים איש דמים אתה לי שבעבורך ימות בעלי וכשסר החולי אמרה אין אתה חתן דמים מהריגה אלא חתן מתבוסס בדם מילה. או ירצה שכשראתה צפורה שמשה נוטה למות אמרה בלבה לאחת משתי סבות הוא זה או בעבור שנשא גויה כי אשה כושית לקח או בעבור שלא מלתי לבני ולכן לקחה צור ומלתה אותו ואז אמרה מאחר שמלתי אותו מכאן ואילך אם בעלי ימות אינו רק לסבתי שנשא גויה שאם בעבור המילה כבר הוא מהול וזה הוא שאמרה כי חתן דמים אתה לי אם ימות חתני לסבתי הוא וכשנתרפא משה אז אמרה ודאי אם חתני היה מת לא היה לסבתי אלא למולות בעבור המילה שאם היה לסבתי אע"פ שמלתי בני היה חתני מת וזהו טעם אז אמרה ולא קודם לכן. כן נראה לי והוא ענין חשוב מאד:

וירף ממנו. סר כח הפגישה הנוראה ממשה:

אז אמרה. צפורה בשמחת לבה:

חתן דמים. מה שנתחייב להיות חתן דמים. הגיע רק. למולות. שיהא רק נימול ובזה יצא ידי חובת שפע דמו. ומה שלא נימול באמת ידוע דעת רז״ל. ולפי הפשט עוד לא הגיע לבן שמונה. וגם במה שכרתה ערלתו לא נימול ורק להוציא דמו משם כדי להיות לכפרה על אישה:

וירף ממנו. לשון זה בא תמיד בהפעיל, הרף ממני ואשמידם, אבל בקל מורה רפיון עצמו לא שירפה מאחוז בחברו, כמו אז רפתה רוחם מעליו (שופטים ח׳:ג׳) ור"ל החולי רפתה רוחה וכעסה ממשה שהוקל חליו, אז אמרה שהוא מחותן לדמים של המילות, שבדמי המילות יכפר פני מאדים ולא יזיק להם:

ח וא"ת והא לעיל פירש"י ובלעו מראשו ועד ירכיו וכו' עד הבינה צפורה שבשביל המילה בא וכאן פי' בשביל שהרף ממנו עתה וכן רא"ם הניח הדבר בקושיא:

ט אבל נפי פי' רש"י ל' מקרה מות הוא ול' רציחה: