שמות ד, טו

וּתְמַלֵל עִמֵהּ וּתְשַׁוִי יָת פִּתְגָמַיָא בְּפוּמֵהּ וּמֵימְרִי יְהֵי עִם פּוּמָךְ וְעִם פּוּמֵהּ וְאַלֵיף יָתְכוֹן יָת דִי תַעְבְּדוּן:

וּתְמַלֵל עִמֵיהּ וּתְשַׁוֵי יַת פִּתְגָמַיָא בְּפוּמֵיהּ וּמֵימְרִי יְהֵי עִם מֵימַר פּוּמָךְ וְעִם מֵימַר פּוּמֵיהּ וְאַלִיף יַתְכוֹן יַת מַה דְתַעַבְּדוּן

עם פיך להורותך אשר תדבר אל פרעה כי עתה לא אמר שידבר אהרן בעבורו רק אל העם כמו שנאמר ודבר הוא לך אל העם אבל לפרעה משה ידבר ויתכן שיהיה זה לכבוד המלכות ובסוף חזר משה ואמר הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה (להלן ו ל) ונתן לו רשות שלא ידבר גם לפרעה והיא מעלה למשה ולכך אמר שם ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך (להלן ז א) וטעם ועם פיהו להיות דברי פיהו לשומעים חן

ושמת את הדברים בפיו וכו'. אף על פי שתשים את הדברים בפיו לא יספיק זה, אבל יצטרך שאהיה אנכי עם פיכם, באופן שיכנסו דבריכם בלב פרעה, ולא יתקומם עליכם ולא יגרש אתכם מעם פניו:

והוריתי ב' במסורה דין ואידך והוריתי אתכם בדרך הטובה וישרה מלמד שהקב"ה הורה להם הדרך ולא טעו באותו דרך:

אהיה עם פיך. בשעה שתגיד לו דבר ה׳ כאשר הוא:

ועם פיהו. בשעה שיסביר אח״כ כוונת הדברים ועומק שבהם. ועם פיו מיבעי. אלא בא לרמז שדבר אהרן בביאור דברי משה הוא כמו תורה שבע״פ שמכונה בשם פיהו בסימן ה״א הנקיבה וכמו שכתוב בשה״ש ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. הכוונה מנשיקות וערבות דברי דודים שהוא תורה שבע״פ:

והוריתי אתכם את אשר תעשון. בעת שהיה דבר ה׳ למשה שילך לבדו כבר הורה איך לעשות כמבואר לעיל ג׳ כ׳. אבל עתה כשסירב משה לא עשו מאומה אפילו אות התנין לא עשו עד אשר צוה ה׳. והיינו משום שכך אמר ה׳ והוריתי אתכם וגו׳. וכבר נתבאר טעם השנוי. כי עפ״ז שלא שמעו הזקנים קולו של משה. נשתנה ההכנה אצלם ולא היתה אמונתם במסירת נפש. ולא הלכו לפרעה. משום זה לא היו ישראל ראוים לנס עדיין עד אח״כ שהרבו המצרים להרע ישראל בדבר התבן:

ודברת אליו. עתה הראה שמה שגרם שיהיה הדבור לישראל באמצעות אהרן, לא טוב עשה בזה, ותחלה הראה שלא השיג מזה שום תועלת, ואח"ז הראה לו שעוד יפסיד בזה, אמר לו אם תחשוב שתשיג בזה תועלת באשר אתה כבד פה והוא בעל הלשון, לא כן, אתה לא תהיה כבד פה כי ודברת אליו, הדבור מציין תמיד הרחבת הדברים באורך [כמ"ש בס' התו"ה ויקרא סי' ג"] אתה יש לך כח לדבר באורך כל אשר תרצה מבלי כובד, וגם מה שאתה חושב שהוא בעל לשון וניב שפתים תראה כי ושמת את הדברים בפיו, הוא לא יוכל לדבר דבר מעצמו רק את אשר תשים בפיו, וכן גם שניכם לא יהיה לכם כח להוציא דבר מעצמכם רק אנכי אהיה עם פיך ועם פיהו, באופן שהדבור כולו יהיה מאתי לא דבור טבעי כפי רצונכם, וכן בעשית האותות והמופתים לא יהיה בכחכם לעשות דבר מעצמכם רק והוריתי אתכם את אשר תעשון, וא"כ לא הרוחת מאומה במה שצרפת אליך את אהרן: