שמות לג, ט

ודבר עם משה. כמו ומדבר עם משה תרגומו ומתמלל עם משה שהוא כבוד שכינה, כמו (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו. ואינו קורא מדבר אליו. כשהוא קורא מדבר פתרונו הקול מדבר בינו לבין עצמו, וההדיוט שומע מאליו, וכשהוא קורא מדבר משמע שהמלך מדבר עם ההדיוט:

וַהֲוָה כַּד עָלֵל משֶׁה לְמַשְׁכְּנָא נָחִית עַמוּדָא דַעֲנָנָא וְקָאִים בִּתְרַע מַשְׁכְּנָא וּמִתְמַלֵל עִם משֶׁה:

וַהֲוָה כַּד אָעֵיל משֶׁה לְמַשְׁכְּנָא נָחִית עַמּוּדָא דַּעֲנָן יְקָרָא וְקָאֵי בִּתְרַע מַשְׁכְּנָא וּמִתְמַלֵּיל מֵימְרָא דַיְיָ עִם משֶׁה

והיה. גם זה היה אות שהיו רואים כל רגע שיבא ממחנה ישראל אל האהל מיד היה רואה עמוד הענן:

ועמד פתח האהל. כן היה כל ארבעים יום:

ודבר עם משה. אם היה צורך לדבר לא נקרא משה אל ההר אלא היה שם הדבור. או לתורה שבע״פ. כמשמעות עם משה כמו שביארנו לעיל בפי׳ לדבר אתו. שדברו יחדיו כ״י ואז היה הכל באהל משה:

והיה כבא, בעת שבא האהלה שאז נתכסה מאתם, היה מטוב ה' שעמוד הענן שבו השכינה לא נכנס לתוך האהל רק עמד פתח האהל, ועי"כ היה להם ענין אלהי שיקבילו נגדו תפלתם וההשתחויה לאלהים, שתשתחוו איש פתח אהלו והיה להם זה תחת מה שקוו שיביא להם דבר שיכוונו נגדו לה':

ס כלומר שהוא לשון הווה:

ע הדלי"ת כדגש ובחירק תחת המ"ם ואינו קרוי מדבר בשו"א תחת המ"ם משום דמדבר משמע שהמלך מדבר עם ההדיוט אבל מדבר בחיר"ק פתרונו הקול מדבר בינו וכו':