שמות ל, כט

וקדשת אתם. משיחה זו מקדשתם להיות קדש קדשים, ומה היא קדשתם, כל הנגע וגו', כל הראוי לכלי שרת משנכנס לתוכו קדוש קדשת הגוף לפסל ביוצא ובלינה ובטבול יום, ואינו נפדה לצאת לחלין, אבל דבר שאינו ראוי להם אין מקדשין ושנויה היא משנה שלמה אצל מזבח, מתוך שנאמר (שמות כט לז) כל הנגע במזבח יקדש, שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי, תלמוד לומר כבשים, מה כבשים ראוים אף כל ראוי. כל משיחת משכן וכהנים ומלכים מתורגם לשון רבוי, לפי שאין צורך משיחתן אלא לגדלה, כי כן יסד המלך, שזה חנוך גדלתן, ושאר משיחות כגון (שמות כט ב) רקיקין משוחין, (עמוס ו ו) וראשית שמנים ימשחו, לשון ארמית בהן כלשון עברית:

וּתְקַדֵשׁ יָתְהוֹן וִיהוֹן קֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא כָּל דְיִקְרַב בְּהוֹן יִתְקַדָשׁ:

וּתְקַדַּשׁ יַתְהוֹן וִיהוֹן קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין כָּל דְּיִקְרַב בְּהוֹן מִן כַּהֲנַיָא יִתְקַדָּשׁ וּמִשְׁאַר שִׁבְטַיָא יְתוּקַד בְּאֵשָׁא מְצַלְהֲבָא קֳדָם יְיָ

וקדשת. בשמן המשחה:

וטעם כל הנוגע בהם. נלמדנו מן הן ישא איש בשר קדש ע"ד הפשט שהוא כמשמעו. כי אם יגע בשר הקדש בלחם או בנזיד או ביין או בשמן או בכל מאכל יקדש. וככה מזבח העולה שגם בו כתוב קדש קדשים:

כל הנוגע בהם יקדש - לטהור תחלה קודם שיגע בהם לאחר שנמשחו.

וקדשת אתם במשיחת שמן המשחה.

והיו קדש קדשים קדושים בשאר עניני מקדש.

כל הנגע בהם יקדש כל הבא ליגע בהם יקדש ויזמן עצמו ובאי זה ענין ברחיצה, דוגמת הכהנים הנגשים אל ה׳ יתקדשו.

וקדשת אותם. במה שתמשח לשם קדושה:

והיו קדש קדשים. ויהי׳ בזה כן:

כל הנגע בהם, היינו הבא בתוכם, כמ"ש בפי' התוה"מ (צו סי' ל"ח וסי' ב') והיינו שכל הראוי לכלי שרת משנכנס לתוכו קדוש בקדושת הגוף להפסל ביוצא וכו' כמ"ש רש"י:

ח ופירוש תמשחם ובזה מתקדשים לא שימשחם וגם יקדשם שהקדוש אינו דבר בפני עצמו והא דלא פירש זה לעיל גבי כל המשיחות וכו' עיין במ"י: