שמות כא, לא

או בן יגח. בן שהוא קטן:

או בת. שהיא קטנה לפי שנאמר והמית איש או אשה, יכול אינו חיב אלא על הגדולים, תלמוד לומר או בן יגח וגו', לחייב על הקטנים כגדולים:

אוֹ לְבַר יִשְׂרָאֵל יַגַח תּוֹרָא אוֹ לְבַת יִשְׂרָאֵל יַגָח כְּדִינָא הָדֵין יִתְעֲבֵד לֵהּ:

אִין בַּר יִשְרָאֵל יְנַגַּח תּוֹרָא אוֹ לְבַת יִשְרָאֵל יְנַגַּח כְּדִינָא הָדֵין יִתְעֲבֵד לֵיהּ

או בן יגח או בת יגח אמר "או" שהוא מוסיף ושיעורו והמית איש או אשה או בן יגח או בת יגח משפט אחד להם ויש אומרים שיבא במקום אם (הרד"ק בספר השרשים שרש או וכ"כ רש"י בויקרא ד כג) וכן או בנבלת חיה טמאה (ויקרא ה ב) או עשיתי בנפשי שקר (יח יג) או נודע כי שור נגח הוא (להלן פסוק לו) וכן רבים לדעתם וכלם עדי שקר תשכיל בהם במקומם והוצרך הכתוב לפרט משפט הקטנים על דעת רבותינו ז"ל (ב"ק מד) בעבור כי הוצרך למעלה (פסוק כט) לומר איש או אשה ללמד שהשוה אשה לאיש לכל נזקים שבתורה ויכול לא יהא חייב אלא על איש ואשה גדולים ת"ל או בן יגח לחייב על הקטנים כגדולים וכן עשה הכתוב בואיש כי יכה כל נפש אדם (ויקרא כד יז) כמ"ש רש"י (שם) ועל דרך הפשט בעבור שהשור הממית אדם גדול הוא רע מאד כדוב שכול במדבר ואם הועד בבעליו ולא ישמרנו הנה פשע פשיעה גדולה וראוי שיתחייב מיתה וכופר אבל הממית את הקטנים אינו רע כל כך ודרך רוב השוורים שלא ייראו מהם ויעלה על הדעת שלא יתחייב בעליו ולפיכך אמר הכתוב כי כמשפט הזה יעשה לו

או בן או בת. שניהם ישראלים כי כתוב אחריו אם עבד. והשם שם עונש על בעל השור כי קשה בעיניו שתמית בהמה אדם שנברא בצלם אלהים על כן נסקל השור:

או בן יגח או בת יגח. לפי שהזכיר בתחלת הפרשה וכי יגח שור את איש או את אשה שמשמעם גדולים הזכיר בכאן שאפילו נגח את הקטנים כמשפט הזה יעשה לו שהשור יסקל וגם בעליו יומת בידי שמים.

או בן יגח או בת הזכיר בפרשה זו בן או בת איש ואשה מה שלא פרט לך בשאר פרשיות ללמדך שאם יאמר בעל השור אשה זו יצאנית יותר מדי, הבן והבת לא שמרם אביהם כמשפט, אין בדבריו כלום, ולכך פרטם הכתוב. ד״א בבן חורין אין חילוק בין גדול לקטן אבל בעבד ואמה אינו חייב רק בגדולים.

או בן יגח או בת. לפי שנתן חילוק בין עבד לבן חורין אומר שאין חילוק בין גדול לקטן:

או בן יגח או בת יגח. הוצרך הכתוב לפרש בשור דה״ה בבן ובת. משום דדרך צעירי ימים להשתעשע ולהתחר בשור משוגע. ובזה גורמים שהשור כשרואה צעירי ימים אלו משתגע ביותר מכשהי׳ וס״ד דכמו שאם היו התינוקות ממשמשים בו ונגח מחמת מישמושם יש סברא דפטור כדאי׳ בב״ק דכ״ד ב׳. או הייתי אומר דה״ה אם לא משמשו בו אלא במה שהתראו לפניו גרמו לדבר. מש״ה פי׳ הכתוב. כמשפט הזה יעשה לו. ובזה יובן עוד מה שפי׳ הכתוב בת בפ״ע. דבזה יש עוד סיבה אחרת לשור שאינו מסורס לרדוף אחריה ומביא לידי נגיחה מ״מ אינו דומה לשור האיצטדין שאינו ח״מ. זהו פשוטו ש״ד והדרשה ידוע:

או בן יגח או בת יגח. מלמד שלאו דוקא שהמית איש ואשה גדולים שחייבים במצות ואף בן ובת קטנים דינם כן, ואף שפה מדבר במועד ה"ה בתם, שלכן כפל פעל יגח כמ"ש בב"ק (דף מד) נגיחה בתם נגיחה במועד נגיחה למיתה נגיחה לנזקין, וכבר בא למוד זה למעלה (סימן צט) בארך ושם בארתי, ומלת או בא פה תחת אם, וכבר נדחק בזה הרד"ק בשרשיו שורש או, וכבר בארתי בס' התו"ה ויקרא (סי' שס"ב) שחז"ל דרשוהו כפשוטו, כמ"ש (חולין כב, מנחות צא) או לאיל לרבות הפלגס ר"ל שהוא או איל ממוצע בין הכבש והאיל או כבש או איל, וכן דריש מ"ש פה או בן או בת היינו טו"א שהוא או בן או בת ר"ל ספק, וכן הבאתי דרושים כאלה בסדר תזריע (סי' לג וסי' קי"ט) עיי"ש:

כמשפט הזה יעשה לו. מלת לו בלתי מדוקדק שמציין שיעשה להשור, והלא מדבר במועד שצריך גם בעל השור לשלם כופר, והיל"ל כמשפט הזה יעשה, שכולל בין להשור בין לבעל השור, ופי' חז"ל שמלמד שאף במקום שאין משלם כופר כגון אם נגח בן או בת שלו שהוא היורש ולמי ישלם כופר או שנגח את הגר שאין לו יורשים ואין כופר במציאות בכ"ז כמשפט הזה יעשה להשור שיסקל, והמפרשים הגיהו כאן ונדחקו והדברים פשוטים וברורים:

ק וא"ת אם כן איש או אשה למה לי וי"ל דאי לאו איש ואשה הוה אמינא דבן או בת בגדולים איירי אי נמי דאין עונשין מן הדין: