שמות כא, כה

כויה תחת כויה. מכות אש, ועד עכשיו דבר בחבלה שיש בה פחת דמים, ועכשיו בשאין בה פחת דמים, אלא צער, כגון כואו בשפוד על צפרנו אומדים כמה אדם כיוצא בזה רוצה לטל להיות מצטער כך:

פצע. היא מכה המוציאה דם, שפצע את בשרו, נברדור"א בלעז, הכל לפי מה שהוא אם יש בו פחת דמים נותן נזק, ואם נפל למשכב נותן שבת ורפוי ובשת וצער ומקרא זה יתר הוא, ובהחובל דרשוהו רבותינו לחייב על הצער אפלו במקום נזק, שאף על פי שנותן לו דמי ידו, אין פוטרין אותו מן הצער לומר הואיל וקנה ידו יש עליו לחתכה בכל מה שירצה, אלא אומרים יש לו לחתכה בסם, שאינו מצטער כל כך, וזה חתכה בברזל וצערו:

חבורה. היא מכה שהדם נצרר בה ואינו יוצא, אלא שמאדים הבשר כנגדו ולשון חבורה [ טי"א ] בלעז [כתם], כמו (ירמיה יג כג) ונמר חברברתיו ותרגומו משקופי, לשון חבטה בטדור"א בלעז, וכן ושדופת קדים (בראשית מא ו) שקיפן קדום, חבוטות ברוח, וכן על המשקוף (לעיל יב כג) על שם שהדלת נושק עליו:

כְּוָאָה חֳלָף כְּוָאָה פִּדְעָא חֳלָף פִּדְעָא מַשְׁקוֹפֵי חֳלָף מַשְׁקוֹפֵי:

דְּמֵי צַעַר מֵחֲרוֹךְ חוֹלַף מֵחֲרוֹךְ דְּמֵי פּוּדְעָא חוֹלַף פּוּדְעָא דְּמֵי הַלְכְשִׁישׁ חוֹלַף הַלְכְשִׁישׁ

כויה. מכות אש כמשמעו:

י"א כי פצע. להוציא דם. וחבורה מכה בלי דם. והגאון אמר כי פצע שבירת עצם. וחבורה מכת דם:

כויה תחת כויה - אף על פי שאין בכלל אלו חסרון אבר, חייב דמי צער ובשת ורפוי.

פצע - מכת חרב.

וחבורה - בציפורניו דבר מועט.

כויה תחת כויה. פירשתי עד עכשיו דבר בחבלה שיש בה פחת דמים, ועכשיו כשאין בה פחת דמים אלא צער כגון כואו בשפוד על צפרניו אומדים כמה אדם כיו"ב רוצה ליטול להיות מצטער כך, והנה פצע הוא מכת חרב הפותח את הבשר ומוציא דם, וחבורה היא מכה שהדם נצרר והיא קלה מפצע, ומבואר אצלנו באיה"ש (כלל קצ"ט) שהכתוב ידבר תמיד דרך לא זו אף זו, וכל שיש בו רבותא יותר כתוב באחרונה, ור"ל אף חבורה תחת חבורה, וכמ"ש בפי' ישעיה (סי' א'), אולם לפ"ז ראוי שכויה יכתב לבסוף דהא היא קלה מפצע וחבורה, והשיבו חז"ל כי פצע וחבורה באו ללמד על כויה, שאם לא יכתב פצע נאמר שכויה הוא אח פצעו בכויתו והוציא דם, ואם לא וכתב חבורה נאמר שעשה לו חבורה בכויתו, ולא נדע שעל כויה שאין בה שום רושם צריך לשלם בעד צער לבד, וזה נדע עתה ע"י שכתב פצע וחבורה, וא"כ פצע וחבורה באו ללמד פירוש של כויה, ולכן נכתבו באחרונה אף שכויה חדוש יותר כמ"ש באילת השחר (כלל ר) שכ"מ שבאו שני דברים שהא' מוותר כי נשמע מכלל חבירו רק שבא ללמד פירוש של חבירו אז בא המלמד באחרונה תמיד אף שהלמד יש בו רבותא יותר, ומ"ש בגמ' שפצע בא לחייב על צער במקום נזק, ר"ל עכשיו שידעינן מכויה שחייב על צער במרום שאיו נזק ידעינן מפצע שחייב על צער במקום שיש נזק: