שמות טו, כה

שם שם לו. במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדמה ודינין:

ושם נסהו. לעם, וראה קשי ערפן שלא נמלכו במשה בלשון יפה, בקש עלינו רחמים שיהיה לנו מים לשתות, אלא נתלוננו:

וְצַלִי קֳדָם יְיָ וְאַלְפֵהּ יְיָ אָעָא וּרְמָא לְמַיָא וּבַסִימוּ מַיָא תַּמָן גְזַר לֵהּ קְיָם וְדִין וְתַמָן נַסְיֵהּ:

וְצַלֵּי קֳדָם יְיָ וְאַחְוַיֵהּ לֵיהּ יְיָ אִילַן מְרִיר דְּאַרְדִפְנֵי וְכָתַב עֲלוֹי שְׁמָא רַבָּא וְיַקִּירָא וְטָלַק לְגוֹי מַיָא וְאִתְחַלּוּן מַיָא תַּמָּן שַׁוִי לֵיהּ מֵימְרָא דַיְיָ גְּזֵרַת שַׁבְּתָא וְקַיֵּים אִיקַר אַבָּא וְאִמָּא דִינֵי פִּדְעָא וּמַשְׁקוֹפֵי וּקְנָסִין דְמִקְנְסֵי לְחַיָּיבַיָא וְתַמָּן נַסְיָא בְּנִסְיוֹנָא עֲשִירְיָתָא

וְצַלֵּי משֶׁה קֳדָם יְיָ וְחַוֵּי לֵיהּ מֵימְרָא דַיְיָ אִילֵן דְּאִרְדִפְנִי וּטְלַק בְּגוֹ מַיָא וְאִתְחַלְיָין מַיָא תַּמָּן חַוִּי לֵיהּ מֵימְרָא דַיְיָ קַיָימִין וְסִידְרֵי דִינִין וְתַמָּן נַסֵּי יָתֵיהּ נִיסִין בְּנִסְיוֹנָא עֲשִירָאָה:

שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת פרה אדומה ודינין ושם נסהו לעם לשון רש"י והיא דעת רבותינו (סנהדרין נו) ואני תמה למה לא פירש כאן החקים האלה והמשפטים ויאמר "וידבר ה' אל משה צו את בני ישראל" כאשר אמר בפרשיות הנזכרות למעלה דברו אל כל עדת בני ישראל וגו' (לעיל יב יג) וכן יעשה בכל המצות באהל מועד בערבות מואב ופסח מדבר (במדבר ט ב) ולשון רש"י שאמר פרשיות שיתעסקו בהם משמע שהודיעם החקים ההם ולימד אותם עתיד הקב"ה לצוות אתכם בכך על הדרך שלמד אברהם אבינו את התורה והיה זה להרגילם במצות ולדעת אם יקבלו אותם בשמחה ובטוב לבב והוא הנסיון שאמר ושם נסהו והודיעם שעוד יצוום במצות זהו שאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והאזנת למצותיו אשר יצוה אותך בהם ועל דרך הפשט כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר ינהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת כי המנהג יקרא " חק " כענין הטריפני לחם חקי (משלי ל ח) חקות שמים וארץ (ירמיהו לג כה) ויקרא " משפט " בהיותו משוער כהוגן וכן כה עשה דוד וכה משפטו כל הימים (שמואל א כז יא) כמשפט הראשון אשר היית משקהו (בראשית מ יג) וארמון על משפטו ישב (ירמיהו ל יח) על מדתו או שייסרם בחקי המדבר לסבול הרעב והצמא לקרוא בהם אל ה' לא דרך תלונה ומשפטים שיחיו בהם לאהוב איש את רעהו ולהתנהג בעצת הזקנים והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו וכענין שצוה בתורה (דברים כג י) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע וכן ביהושע נאמר ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם (יהושע כד כה) אינם חקי התורה והמשפטים אבל הנהגות ויישוב המדינות כגון תנאים שהתנה יהושע שהזכירו חכמים (ב"ק פ) וכיוצא בהם ואמר ושם נסהו להודיע כי אשר הוליכם בדרך הזה שאין שם מים והביאם אל המים המרים לנסיון כמו שאמר ויענך וירעיבך ולמען נסותך להטיבך באחריתך (דברים ח טז) וטעם ויורהו ה' עץ שהראה אותו עץ ואמר לו השלך את העץ הזה אל המים וימתקו ובעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בענין למוד ויורני ויאמר לי (משלי ד ד) למדני וכן כלם נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו והוא סגולה בו ולימד אותה למשה ורבותינו אמרו (מכילתא ותנחומא כאן) שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס כענין המלח שנתן אלישע במים (מלכים ב ב כא) ואם כן אמר " ויורהו " כי לא היה העץ נמצא ב מקום ההוא והקב"ה הורהו את מקומו או שהמציאהו אליו בנס ושוב מצאתי בילמדנו (מדרש תנחומא כאן) ראה מה כתיב שם ויורהו ה' עץ ויראהו לא נאמר אלא " ויורהו " הורהו דרכו כלומר שהורהו ולמדהו דרכו של הקב"ה שהוא ממתיק המר במר

ויצעק. זה העץ לא ידענו מה היה. רק דבר פלא היה. ואילו היו המים עומדים היינו אומרים דרך רפואה היה ונכון הוא מה שאז"ל:

שם שם לו. השם לישראל:

חק ומשפט. ליסר אותם וללמדם.

וטעם ושם נסהו על דרך כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים וככה ויענך וירעיבך. ולמען נסותך להיטיבך באחריתך להיטיב הסובלים שלא הלינו על משה:

וירהו - לשון יורו משפטיך.

שם שם לו חוק ומשפט [ושם נסהו] - שם במרה על ידי עלילות (הנסיון) אשר שם (להצמיאם) למים ואח"כ ריפא להם את המים, התחיל להוכיחם שיקבלו עליהם את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם והוא יעשה צורכיהם. והיאך שם לו חוק ומשפט? שאמר להם: אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וגו' ושמרת כל חקיו, שציוה אתכם.

ושם נסהו. אם יקבל החק והמשפט אשר שם לו, ולא יחזור לסורו, וזה הנסיון היה כי אמנם אמר לישראל

חק ומשפט. חק שהוא משפט זהו כבוד אב ואם:

חק ומשפט ג' במסורה הכא ואידך כיהושע וישם לו חק ומשפט כשכם כשכרת ברית עם ישראל. ואידך וללמד בישראל חק ומשפט בעזרא מה התם נתנו להם חקים ומשפטים אף ביהושע כאלו בו ביום ניתנה להם התורה שקבלו לעבוד את ה' וכן בעזרא נתחדש להם כתב של תורה:

שם שם לו חוק ומשפט זה פרה אדומה שכשם שזה המר ממתיק המרים כך פרה אדומה מטהרת הטמאים ומטמאת הטהורים:

שם בגימטריא פרה אדומה:

שם שם לו חק ומשפט. ע"ד הפשט הם חקי המדבר כי משה היה בישורון מלך מנהיג והיה מוכיח אותם ומצוה עליהם איך יתנהגו במדבר עם הנשים והילדים גם עם מחנות האומות הבאים שם מארץ מרחקים למכור להם דברים רבים.

ויש שפירשו שם שם לו חק ומשפט שלמדו הקב"ה חכמת הצמחים וכחות שבהם בסגולותם ובטבעם לפי שיש מהם עשבים מחיים וממיתים ויש מהם מרפאים ויש מהם מחליאים ויש ממתיקים את המר ויש שממררים את המתוק וכל זה בין בטבע בין בסגולה וזהו לשון חק ומשפט, חק הוא הסגולה שאין טעמו נודע, ומשפט הוא הטבע שמשפטו שיהיה כן בטבעו.

ושם נסהו. הצמח הזה, ולכך אמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך כלומר אע"פ שכחות הצמחים ידועים לפניך בסגולותם וטבעם ואתה יכול להתרפא מהם אין ראוי לך שתתלה בטחונך בהם וברפואתם ותתיאש מלהתפלל ובקשת הרחמים אין לך לזוז ממצות התורה כי אני ה' רופאך ולא הצמחים, ומטעם זה גנז חזקיהו ספר רפואות והודו לו לפי שעם הספר הזה היו הבריות מתרפאים מתחלואיהם ויתיאשו מן התורה והמצות.

וע"ד המדרש חק ומשפט, המצות שנתנו להם במרה ואלו הם שבת ופרה אדומה הנקראת חק והדינין וכן דרשו רז"ל שבת ודינים במרה איפקוד.

ואם תשכיל בפרק הזאת תמצא כי בכאן מתחלת המדבר במרה התחיל שר המדבר לקטרג עליהם ולהחטיאם והוא הסבה לתלונותם, וזהו שתמצא בספר הבהיר אמר להם השטן מים אלו אע"פ שמרים הם טובים הם לפי שיספיקו לכם אבל כשתכנסו עוד במדבר לא תמצאו אפילו לרחוץ פניכם כלל. ועוד שם ומאי ויורהו ה' עץ מלמד שעץ חיים היה סביב המים בא שטן ונטלו משם כדי לערבב את ישראל ולהחטיאם מיד וילונו העם מיד ויצעק משה אל ה' ויורהו ה' עץ, אותו עץ עץ החיים היה שהסיר השטן, וישלך אל המים וימתקו המים נתן הקב"ה ידו בשטן ומעטו ואלמלי כן לא היו יכולין ישראל לעמוד מפניו, הה"ד שם שם לו חק ומשפט לשטן ושם נסהו לישראל ע"כ. ולכך הוצרך משה לתפלה שינצל מידו והקב"ה נתן לו עצה איך ינצל וזה בסבת עץ החיים שהוא הפכו וזה לשון שם שם לו ירמוז כי סמאל היה שם וכן בלעם רמזו בפסוק (במדבר כ״ד:כ״ג) אוי מי יחיה משמו אל וזה מבואר.

ויורהו ה׳ עץ וישלך אל המים אעפ״י שזה היה ביד הקב״ה להמתיק בלא עץ דרכו לעשות נסים כמנהג העולם שמטילין דבר מתוק לתוך דבר מר. [אל המים במים, אל במקום בי״ת].

שם לו חק ומשפט כמו שכתוב אחריו ויאמר אם שמע תשמע וגו׳ חק ומשפט פרש״י פרה אדומה ודינין, מיהו לא נעשית עד שנה שניה.

ויורהו ה' עץ. אם היה רצונו של הק' בלא עץ היה יכול להמתיק אלא דרכו של הק' לעשות נסין על דרך העולם שמשימין המינין המתוקין בדבר מר להמתיקו:

ושם נסהו. כאדם שעושה לאדם קשה רצונו לנסות אם יכול לפתותו ע"י שעושה לו רצונו להחזירו למוטב וכן הוא אומר במן למען אנסנו הילך בתורתי אשלים לו חוקו לנסות אם אוכל להחזירו למוטב שילך בתורתי ואז שם לפניו חק ומשפט מזון כמו (בראשית מ״ז:כ״ב) ואכלו את חקם:

ויורהו ה׳ עץ. לפי הפשט כבר נוצר במקום המים המרים עץ להמתיקו כמו כל הטבע אשר במקום חסרון איזה פרט הכרחי לחיי האדם נוצר שמה איזה דבר אחר להשלים המחסור כך בזה המקום היה גדל איזה עץ הממתיק את המים. ומשה לא ידע ממנו:

שם שם לו חק ומשפט. לפי הפשט יפה כ׳ הרמב״ן שהנהיג אותם הליכות המדבר. הן בין אומה בכללה בין אביהם שבשמים הן בין אדם לחבירו שהרי לא היה להם עד כה מנהגים ראוים ומוכשרים. אמנם מה זה נתייחד אותו מעשה של מים המרים לזה. ע״כ יש לפרש בזה גם ע״פ שביארנו בס׳ דברים כ״פ. וכן בפ׳ אחרי. דחק משמעו כ״פ מדות שהתורה נדרשת בהם. ומשפט הוא הויות התלמוד חקירות איך להוציא מחוקים הללו הוראה למעשה. ונתן המקרא בזה שני טעמים על שלא הקדים הקב״ה להמתיק המים וכפי הראוי לדבר הכרחי. והלא דרך מלך בו״ד כשמוציא מחנהו במדבר מוכרח לשלוח אנשים לפניו להכין כל מחסור טרם בוא המחנה לשם כדי שלא יהי׳ לבם נשבר בשעה הראשונה שיבואו ולא ימצאו מזון ומים אבל הקב״ה לא כן עשה. ופירש ע״ז שני טעמים. א׳ שם שם לו חק ומשפט. מסר לת״ח שבהם דרכי התלמוד וכאשר יבואר ענין זה הטעם עוד במקרא הסמוך. ב׳ ושם נסהו. בשביל כל הדור. רצה הקב״ה להרגילו בעסק פרנסה לדורות שלא יהא לבו נמוג כ״כ כשרואה מחסור בביתו וזה נקרא נסיון בס׳ דברים ח׳ ט״ז למען ענותך ולמען נסותך להיטבך באחריתך. ולאותו הדור לא נצרך ללמדם השגחתו הפרטית שהרי ראו הכל בעין. אבל לדורות המאוחרים שלא יהיו מרגישים השגחתו כ״כ ניצרך ללמדם אשר יהי׳ מכ״מ לבו נכון בטוח אשר ברגע אחרון יחיש ה׳ עצה שלא ימות ברעב ובצמא. כמו שהיה במרה ברגע אחרון נודע העץ הממתיק. וזהו נסיון של הפשתן שהבאנו בשם המדרש כ״פ. שהפשתן הטוב מכים אותו הרבה. וכדי שייטב יותר אח״כ. כך בזה הנסיון הוטב להם אח״כ. וכמו שסיים המקרא הנ״ל להיטבך באחריתך. וזהו באמת טוב שלא ישוער:

ויצעק. ויורהו ה' עץ, אמרו חז"ל שהיה עץ מר, הראה כי הנס הוא הפך הטבע, שהטבע לא יעשה דבר רק ע"י הסבות והאמצעיים הנכונים לזה עפ"י הטבע, וכ"ש שלא יושג דבר ע"י אמצעיים המתנגדים אל התכלית, אבל בדרך הנסיי הוא בהפך, שבמה שהוא מכה, בו הוא מרפא, כמו שרפא שחין חזקיה בדבלת תאנים, ומי יריחו ע"י צלוחית מלח, ונשיכת הנחשים השרפים ע"י נחש הנחשת וכמ"ש חז"ל, וע"כ רפא מי מרה בעץ מר, וחז"ל אמרו במכילתא ובב"ק וילכו שלשת ימים שהלכו ג' ימים בלא תורה, באור הדבר שהנביאים יכנו מי החכמה והדעת בשם מים חיים, כמ"ש והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, שהיא מליצה על מי ההשגה והמושכלות שיתרבו בעת ההיא מידיעת האלהות ודרכיו, וישראל אחרי שראו כל הגדולות האלה היה ראוי שיקנו לב טהור ורוח משכיל וישתו מי החכמה ודעת אלהים ממקור מים חיים, והם בנסעם מים סוף לא שמו לב לדרכי ה' ולא שתו מי הדעת, וילכו בלא תורה ויראת ה', וכן נמנע מהם מים הגשמיים לרוות צמאונם, ועת באו מרתה התחילו להתמוטט ולן האמונה ולחשוב מחשבת און, וכמ"ש במדרש שהשטן התעם שם במחשבות רעות, וזה מליצה על המים הרעים והמרים, וכמ"ש באבות שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וכן נעשו מי מרה מרים בפועל וקרא שמה מרה, כי שם שלט השטן ומרורת פתניו, ועי"ז התחילו להתלונן על משה, ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ הוא עץ החיים, שהוא מה שנתן להם מצות וכמ"ש במכילתא רשב"י אומר דבר מן התורה הראהו, דורשי רשומות אמרו הראהו דברי תורה שנמשלו לעץ ונרפאו המים וימתקו, ומפרש מהו העץ שם שם לו רק ומשפט, וכמו שנמתקו מי הדעות כן נמתקו המים הגשמיים, ושם נסהו כי כ"ז היה לנסותם ולהוציא שלמותם מכח אל הפועל, וכ"ז היה הכנה אל מתן תורה שהיו מוכנים אליו אז, ובאשר האדם מרכב משני עולמות, הנפש היא מעולם הרוחני והגוף מעולם הגשמי, ותהלוכות הגוף נתון תחת הטבע, ותהלוכות הנפש תחת הנס ולמעלה מן הטבע, ומי מרה נעשו מרים עפ"י הנס, כי זה היה ע"י חטא הנפש בדעות ואמונות, הומתקו ע"י מרירות טבעי מעץ מר, שהוא משל על מרירות הגוף בהכנעה ובצום ובתשובה, עד שהגוף שהוא עץ השדה ונמשל לצומח, המר לו מאד, עי"כ המתיק מרירות הנפש ויהי לה למרפא, כמו שמרירות העץ המתיק את המים:

מ די"ל שבת מפרש הקרא מיד אחריו. אי נמי מדכתיב בדברות אחרונות כאשר צויתך ופירש רש"י כאשר צויתך במרה. ופרה אדומה מדכתיב חק וגבי פרה אדומה כתיב נמי חקת. והמפרשים האריכו בזה דמכילתא ובגמרא נזכרו מצות אחרות יעויין שם:

נ כתב הרא"ם לא ידעתי מי הכריח לרש"י לפרש ושם נסהו על התלונות שאין ענין לו עם חק ומשפט שנתן להם ולא פירש על המצות שנתן להם לנסותם אם יקבלו בשמחה אם לאו שאז יתיישב יותר מה שכתב אחריו מיד והיה אם שמוע תשמע וגו' ע"כ וי"ל דאי קאי ושם נסהו על המצות שציוה להם הל"ל שם שם לו חוק ומשפט ונסהו ושם למה לי דושם משמע ענין אחר ממה שנאמר לפני זה לכן פירש נסהו לעם על התלונה וכו':