שמות י, ד

אֲרֵי אִם סָרֵיב אַתְּ לְשַׁלָחָא יָת עַמִי הָא אֲנָא מַיְיתִי מְחָר גוֹבָא בִּתְחוּמָךְ:

אֲרוּם אִין יֵשׁ מְסָרֵב אַנְתְּ לְמִפְטוֹר יַת עַמִּי הָא אֲנָא מַיְיתֵי מְחַר גּוֹבָא בִּתְחוּמָךְ

הנני מביא מחר ארבה אמרו המפרשים שהיו ימים רבים בין מכת הברד למכת הארבה בעבור הצומח לכם מן השדה (בפסוק הבא) ועל דעתי לא היו ימים רבים ביניהם רק מעט כי בידוע הוא שלא נמשך דין המצריים יותר משנה כי משנות משה רבינו יוודע זה כמו ששנינו במסכת עדיות (ב י) משפט המצרים במצרים שנים עשר חדש וכן אמר (בפסוק הבא) יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד וכתיב (בפסוק יב) אשר השאיר הברד כי היתה השנה ההיא בעצמה אם כן היה הברד בחדש אדר בשנה ההיא לא מקודם לכן כי השעורה אביב והחטה אפילה ולא יזיק אליה אם יכה הברד מה שצמח ממנה כי תשוב ותצמיח ועדיין לא פרחה הגפן ולא הנצו האילנות ולכך אמר הכתוב (לעיל ט כה) ואת כל עץ השדה שבר כי שבר הענפים והפארות ואחרי כן בחדש ימים בניסן צמחה החטה והכוסמת והיא הפליטה הנשארת להם מן הברד והתחילו העצים להוציא פרח והנצנים נראו וזה טעם הצומח כי בא הארבה ואכל פרחיהם והשחית הכל אשר לא השאיר להם פרח או ציץ ובחדש הזה עצמו נגאלו והכתוב שאמר (להלן פסוק טו) ואת כל פרי העץ יאמר על הנץ שיעשה פרי כמו שאמר (שם) כל ירק בעץ

ארבה. שם מין אולי נקרא כן בעבור שהוא יותר רב מהמינים האחרים. וכתוב יתר הגזם אכל הארבה. ועליו כתוב חילי הגדול. וא"כ יהי' האל"ף נוסף:

מחר. משום שעלה ברצון שיעלה הארבה בסיבה קרובה לטבע כמו שיבואר להלן י״ג מש״ה היה נצרך שהות כזה שיהיה רוח קדים כל היום וכל הלילה מש״ה היה העונש על יום מחר: