שמות י, יג

ורוח הקדים. רוח מזרחית נשא את הארבה, לפי שבא כנגדו שמצרים בדרומית מערבית היתה, כמו שמפורש במקום אחר:

וַאֲרֵים משֶׁה יָת חֻטְרֵהּ עַל אַרְעָא דְמִצְרַיִם וַיְיָ דַבַּר רוּחַ קִדוּמָא בְּאַרְעָא כָּל יוֹמָא הַהוּא וְכָל לֵילְיָא צַפְרָא הֲוָה וְרוּחַ קִדוּמָא נְטַּל יָת גוֹבָא:

וַאֲרֵים משֶׁה יַת חוּטְרֵיהּ עַל אַרְעָא דְמִצְרָיִם וַיְיָ דְבַר רוּחַ קִידוּמָא בְּאַרְעָא כָּל יוֹמָא הַהוּא וְכָל לֵילְיָא צַפְרָא הֲוָה וְרוּחַ קִידוּמָא נָטַל יַת גּוֹבָא

קדים. שם התאר. כי קדמה מזרחה שם. ונקרא קדים בעבור שהוא נקדם בפאות כי משם תחל השמש לזרוח. ע"כ נקרא מערב אחור. כמו הן קדם אהלוך ואיננו ואחור ולא אבין לו:

נשא את הארבה. ממקומו והניחו בכל ממלכות מצרים:

וה' נהג רוח קדים. וה' הוא ובית דינו. רוח קדים מוכנת לפורענות לעולם, במצרים כתיב וה' נהג רוח קדים, בים כתיב (שמות י״ד:כ״א) ויולך ה' את הים ברוח קדים, בשני שבטים כתיב (ירמיהו י״ח:י״ז) כרוח קדים אפיצם לפני אויב, בעשרת שבטים כתיב (הושע י״ג:ט״ו) יבא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו ויחרב מעינו, בזמן הגלות כתיב (ישעיהו כ״ז:ח׳) הגה ברוחו הקשה ביום קדים, בצור כתיב (יחזקאל כ״ז:כ״ו) רוח הקדים שברך בלב ים, ביונה כתיב (יונה ד׳:ח׳) וימן ה' רוח קדים חרישית, בפורענות גוג ומגוג כתיב (תהילים מ״ח:ח׳) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש.

הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה. רוח מזרחית הביאה הפורענות ורוח מערבית סלק את הפורענות הוא שכתוב ויהפך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף, ומה שאמר הבקר היה לפי שפורענות הרשעים בבקר, וכן אמר הכתוב (תהילים ק״א:ח׳) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, והזכיר משה בפורענות קרח (במדבר ט״ז:ה׳) בקר ויודע ה' את אשר לו, וכנגדו מצינו ישועת הצדיקים בבקר שנאמר למשה (שמות ל״ד:ב׳) והיה נכון לבקר וכתיב (ישעיהו ל״ג:ב׳) היה זרועם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה, וכתיב (איכה ג׳:כ״ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך.

רוח קדים הוא רוח מזרח ונקרא כן שממנו תקדים השמש לזרוח. ומערב נקרא אחור שמשם תאחר השמש לערוב כדכתיב הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו.

רוח קדים לפי שהוא נקדם בפאות כי משם תחל השמש לזרוח ולכן נקרא מערב אחור שנא' ואחור ולא אבין לו:

את מטהו. עי׳ מש״כ לעיל ט׳ כ״ג:

וה׳ נהג. הוליך מיבעי אלא משמעו שלא בא הרוח בחוזק כמו אח״כ אלא כמנהג העולם. ומש״ה נצרך להיות הרוח כל היום וכל הלילה וכך עלה במחשבה שיהיה הנס בדרך הטבע להראות כי גם בטבע יכול להכות:

וה' נהג. ר"ל שלא בא בסבה טבעיית רק ה' נהג אותו [שגדר פעל נהג והבדלו מן נהל נחה שמושך הדבר בעל כרחו] שבארצות המזרחיות בבל ואשור שהם מזרחית צפונית למצרים שם נמצא תמיד הארבה לרוב ולאי. היה מטבע היום ההוא שיהיה שם רוח קדים רק ה' נהג את הרוח בע"כ, והגם שארבע רוחות מנשבות בכל יום כמ"ש חז"ל בב"ב (דף כ"ה) נהג את הרוח כל היום וכל הלילה: