דברים לא, ח

וַיְיָ הוּא דִמְדַבַּר קֳדָמָךְ מֵימְרֵהּ יְהֵי בְסַעְדָךְ לָא יִשְׁבְּקִנָךְ וְלָא יַרְחֵקִנָךְ לָא תִדְחַל וְלָא תִתְּבַר

וּמֵימְרָא דַיְיָ שְׁכִינְתֵּיהּ מִידַבְּרָא קֳדָמָךְ וּמֵימְרֵיהּ יְהֵי בְסַעֲדָךְ לָא יִשְׁבְּקִינָךְ וְלָא יַרְחֲקִינָךְ לָא תִדְחַל וְלָא תִתְיָרַע

וה׳ הוא ההולך לפניך וגו׳. ולא אמר אלהיך, כדרך שאמר לישראל (דברים לא:ג), לפי שאין מיחד שמו יתברך על הצדיק בחיים חיותו (תנחומא תולדות ז), אבל לכללות ישראל יתיחד שמו, כאמרו (שמות כ:ב) ״אנכי ה׳ אלהיך״.

ואמרו הוא ההולך. ולא הספיק לומר וה׳ הולך לפניך, להעיר שלא יחשב ביכלת המצוי בישראל (לשמר) [לשמד] כי יכול יוכל לכל המלחמות המזמנות לפניו, כי לא ביכלתם תלוי הדבר, אלא בה׳ לבד הוא תלוי, והוא אמרו ״הוא ההולך״, ולא בשתוף כח אחר.

הוא יהיה עמך. אמרו ״הוא״, להודיע כי מדרגה הגדולה שהיא כללות השכינה ההולכת לפני מחנה ישראל, הדרגה זו תהיה עמו, והוא אמרו ״הוא יהיה עמך״, פרוש בחינה המזכרת בסמוך.

הוא ההולך לפניך. שהקב״ה יתראה עמך ויצוה עליך טרם התתחיל בשררות. ובזה נקרא הולך לפניך. טרם שאתה מכניס עצמך בהנהגה. ומש״ה כשבא הקב״ה שיבטיח ליהושע להלן מקרא כ״ג לא אמר לו אלא הבטחה שניה של משה ואנכי אהיה עמך:

הוא יהיה עמך. מצוי וקרוב אצלך לשמוע תפלתך. וכלשון המקרא דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב. ה״נ הבטיחו שישמע תפלתו. אבל הליכות ההשגחה תלוי לפי מעשה הדור. לפיכך אצל ישראל כתיב הוא ההולך עמך. וביהושע כתיב הוא יהיה עמך:

לא ירפך וגו׳ ולא תחת. הכל נתבאר:

וה' הוא ההלך לפניך. מבאר שיהיה חלוק מהם עוד בזה שה' יהלוך לפניך במדרגת הליכה ואל העם אמר שלפניהם יהיה בדרך העברה שהוראתו רק בעת ההכרח:

הוא יהיה עמך. בדרך הויה בקביעות, ואל העם אמר הוא ההולך עמך, שביניהם יהיה בגדר הליכה:

לא ירפך ולא יעזבך. עד שלא תירא ולא תחת. שלא יהיה לך פחד גם בלב, אבל להם אמר רק אל תיראו ואל תערצו (וההסבר שאם יהיו העם במדרגה גדולה לא ייראו משום דבר רע אבל כשימצא בהם חטא קל כענין עכן יהיו בטוחים רק שלא יבא רעה גדולה, אבל ליהושע הבטיח שלא יירא משום דבר רע אף שימצא בו עון בטול תורה כמחז"ל עכ"ז לא יענש):