דברים כה, ח

ועמד. בעמידה:

ואמר. בלשון הקדש, ואף היא דבריה בלשון הקדש:

וִיקְרוּן לֵהּ סָבֵי קַרְתֵּהּ וִימַלְלוּן עִמֵהּ וִיקוּם וְיֵימַר לָא רְעֵנָא לְמִסְבַהּ

וְיִקְרוֹן לֵיהּ חַכִּימֵי קַרְתֵּיהּ וִימַלְלוּן עִמֵּיהּ מִילְכָּא קְשִׁיטָא וִיקוּם בְּבֵי דִינָא וְיֵימַר בְּלִישָׁן בֵּית קוּדְשָׁא לָא רָעֵינָא לְמִיסְבָּהּ

ועמד ואמר. עד שישמעוהו הזקנים:

ועמד דבריו בעמידה כדי שישמעוהו הזקנים.

וקראו לו זקני עירו וגו׳. לפי הפשט והמשך הכתובים יקראו אותו ושואלים על מה הוא ממאן:

ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה לאשה אינו רוצה בה. והדבר מובן שאינו יכול להתגבר על טבעו לבעול אשה שלא לשם אישות אע״ג שהיא מצות יבום אינו יכול לכבוש את טבעו מפני המצוה. [ועמש״כ בס׳ בראשית ל״ט ח׳] זהו המשך הכתובים לפי הפשט. אבל לפי הקבלה אין דבור ב״ד עם היבם לאחר שאמרה מאן יבמי וגו׳ כי אם לפני זה. ואם כן סדור הכתובים קשה מש״ה העלו חז״ל לפרש וקראו לו זקני עירו ודברו אליו שב״ד משיאים לו עצה שלא לייבם אם הוא זקן והיא ילדה או להיפך ומפרשים הכתוב שבשני אופנים יאמר לא חפצתי לקחתה או אם לא יחפוץ האיש וגו׳. או שהוא היה חפץ לקחת אותה. אבל וקראו לו זקני עירו ודברו אליו שאינו ראוי לעשות כן ולייבם שלא בתורת אישות אינו יכול כמש״כ אזי בשני אופנים הללו:

ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה:

[קנח] וקראו לו זקני עירו הנכון לכתוב וקראו זקני עירו לו שזקני עירו מוסב על וקראו ולמה הפסיק באמצע בתיבת לו. ולמד מזה בספרי שמצוה בזקני עירו ולא בשלוחם, פי' שהנהוג שהזקנים ישלחו שלוחים לקרא והוא בא לפניהם לכן הסמיך לו לוקראו שהקריאה יהיה לו בעצמם ודברו אליו. אליו הוא מיותר ואמר בספרי שידברו אליו דברים הגונים פי' שיהיו שוים לו ואף שקראו לו לומר אליו דברי מוסר שיקחנה אבל אם יראו שאין נכון אז מצוה שימנעו אותו:

ר דילפינן ואמר ואמרו בג"ש כתיב הכא ואמר ולהלן בפ' כי תבא כתיב ואמרו אל כל וגו' מהלהלן בלה"ק אף כאן בלה"ק והתם מנלן ילפינן עניה עניה מהדדי דהכא כתיב וענו הלוים ובפ' יתרו הוא אומר משה ידבר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלה"ק אף כאן בלה"ק: