דברים כה, ו

והיה הבכור. גדול האחים הוא מיבם אותה:

אשר תלד. פרט לאילונית שאינה יולדת:

יקום על שם אחיו. זה שיבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו:

ולא ימחה שמו. פרט לאשת סריס ששמו מחוי:

וִיהֵי בּוּכְרָא דִי תְלִיד יְקוּם עַל שְׁמָא דַאֲחוּהִי מֵתָנָא וְלָא יִתִּמְחֵי שְׁמֵהּ מִיִשְׂרָאֵל

וִיהֵי בּוּכְרָא דְתוֹלִיד יְקוּם בְּאַחְסַנְתָּא עַל שׁוּם אָחוֹי שְׁכִיבָא וְלָא יִתְמְחֵי שְׁמֵיהּ מִיִּשְרָאֵל

וטעם והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת איננו כפשוטו שיקראו הבן הראשון בשם המת ראובן או שמעון כמוהו שהרי בבעז נאמר כן (רות ד י) ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו ולא קראו אותו מחלון אבל הכתוב הזה על דרך האמת הבטחה והנה הוא כפשוטו וסמכו בו רבותינו (ספרי קנו יבמות כד) מדרש שיהא גדול האחים מיבם ושהאילונית אינה מתיבמת וכן אשת הסריס ששמו מחוי וזה כולו אסמכתא כי האילונית ואשת הסריס מגופיה דקרא נפקי:

הבכור אשר תלד. יקרא בשם אחיו:

ולא ימחה שמו. על הנחלה ידבר. וכבר פירשתי אשר תלד בפסוק לעם נכרי:

יקום - הבן על שם [אחיו] - לפי הפשט.

ולא ימחה שמו מישראל. שיהי' הולד נחשב אצל ה' יתעלה קיום פריה ורביה למת שהרי נולד ע"י קדושיו של מת ואין היבם צריך לקדשה קדושין אחרים וזה מאס אונן בשנאתו את אחיו ובזאת הי' עליו קצף:

והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. ע"ד הפשט בכתוב הזה הוא דרך הקבלה, כי הבכור אשר תלד אשת המת יקום על שם אחיו המת, ואין זה שם ממש שיהיה שמו כשמו, אלא יקום על שם אחיו המת בנפש ידבר הכתוב, זהו שאמר ולא ימחה שמו מישראל, שאם לא יקום ימחה שמו מישראל סבא, וזה מבואר. ומה שפירשו בו רז"ל, והיה הבכור אשר תלד, אמו של מת, הוא יקום בנכסים על שם אחיו המת ויזכר שם המת בנחלתו, אין זה פשוטו של מקרא, אבל הוא מדרש לרז"ל ומשם הוכיחו שמצוה בגדול ליבם, וזהו שהזכיר לשון בכור.

[קנו] והיה הבכור אשר תלד הפסוק הזה אם כמובנו הפשוט שהבן הראשון שתלד היבמה יקרא על שם המת. למשל אם נקרא ראובן יקרא הבן ראובן, אינו מתקבל על הדעת כי ענין היבום נאמר גבי ער בכור יהודה. ושם נאמר שהזרע יהיה לאחיו ולא שיקרא בשמו גם לא הזכיר שם בכור. וכן נזכר בכתובים גבי רות ושם אמר להקים שם המת על נחלתו. ב' שבכ"מ שנאמר והיה יבא או על הדבר המובטח או על דבר הרגיל, וכאן אולי לא תלד כלל ואם תלד אולי נקבה וגם אולי לא יהיה בכור כי יתכן שכבר ילדה. ואם הדין הוא רק בבכור היה לכתוב אם תלד או אשר תלד בכור יקרא ע"ש אחיו, ג' שאם מוסב על הבן הנולד היה לומר יקום על שם אחי אביו, ואף שיש ליישב בדוחק כדאיתא בגמ' דהצווי על הב"ד שיאמרו להיבם שיקרא את הבן בשם אחיו, אבל הוא רחוק שהלא לא נזכר בפסוק זה היבם כלל, ולכל הפחות היה לכתוב ועל שם אחיו המת יקום הבכור אשר תלד שהיה סמוך שם אחיו המת לויבמה, ד' שאם בבן הנולד מדבר למה הזכיר שני פעמים יקום על שם אחיו ולא ימחה שמו מישראל, ואף שחז"ל דרשו מזה פרט לסריס ששמו מחוי זאת הוא דרש, וגם היה לכתוב אשר לא ימחה שהוא נתינת טעם, ומדאמר ולא ימחה משמע שהוא ענין בפ"ע, ולכן ההכרח לפרש כדברי חז"ל, אף שאמרו בגמ' שבכ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו, רק כאן ההלכה עוקר את הפשט אבל לא את הפשט שהוא על דרך ההגיון, וזה, כי ענין הקמת שם מצינו על ב' אופנים. א' הקמת שם בנחלה, שהנחלה תקרא על שמו כמ"ש על שם אחיהם יקראו בנחלתם, ב' הקמת שם ע"י הבנים שהבנים נקראו על שמו. כדמצינו בבנות צלפחד שאמרו למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו שאין פי' על הנחלה שלא יקרא על שם אביהם דא"כ היה כתוב למה יגרע שם אבינו מנחלתו, אלא הפי' הוא כך, למה נגרע אנחנו אשר אנו שם אבינו בשביל שאנו זרעו, מתוך משפחתו תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו, ואחרי שמצינו ב' עניני הקמת שם. וזכר ב' פעמים בפסוק א' יורה על שניהם, בזרעו כמו גבי יהודה, ובנחלה כמו גבי רות, והמייבם הוא הקם על שם המת בנחלתו ולא הבן אשר יולד, כמו שנאמר שם ביום קנותך השדה גם אשת המת קנית וכדפי' רש"י מפני שאשת המת נכנסת ויוצאת בנחלת המת ותזכר הנחלה ע"ש המת, ועתה נבא לבאר את הכתובים, כי מליצת הכתוב כך היא, אחרי שאמר הכתוב מצות היבום ובאר לנו התועלת שיוצא מזה, ואמר כי ע"י היבם שהוא בענין הזה כבכור שיורש את נחלתו, וע"י היבמה שראויה להוליד בנים מהיבם יהיו שני הקמות, הקמת שם בנחלה שזה נקרא הקמת שם אחיו כמ"ש על שם אחיהם יקראו בנחלתם, וגם הקמת שם ע"י זרעו שיקרא הקמת שם בישראל. שע"ז אמר קודם להקים שם אחיו בישראל (שהוא ענין רוחני וע' ברמב"ן ורבינו בחיי) וכה יתפרש הכתוב "והיה הבכור" ר"ל ע"י הבכור שהוא היבם שכנה אותו בכור מפני כמה דינים כדאיתא בגמ', "אשר תלד" ר"ל וע"י אשר תלד, היא היבמה, וכנה אותה בשם אשר תלד להורות שאם היא אילונית אינה מתיבמת, ועתה מבאר התועלת שיהיה ע"י היבם שקראו הכתוב בכור "יקום על שם אחיו המת" שפי' הקמת שם בנחלה, והתועלת שיהיה ע"י היבמה "ולא ימחה שמו מישראל" שהוא הקמת שם בזרע כנ"ל:

ס ר"ל שמצוה בגדול לייבם וא"ת דלמא אם אין בכור פטורים מיבום וי"ל דא"כ לא הל"ל כי ישבו אחים יחדו דהוא בא ללמדך פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו כדפירש"י ואם אחיו שאינו בכור אין מייבם למה איצטריך למעט אשת אחיו שלא היה בעולמו פשיטא דהא לאו בכור הוא אלא ודאי שמע מינה דאף אחיו שאינו בכור מייבם ומה שכתוב בכור בא ללמדך שמצוה בגדול מן אחים כדפירש"י:

ע ושיעור הכתוב כך הוא ולקחה לו לאשה והיה הבכור כלומר המייבם יהיה בכור. אשר תלד ואותה יבמה תהא ראויה לילד פרט לאילונית כו':

פ (בגמ') אתה אומר לנחלה או אינו אלא שאם שמו יוסף קורין שמו יוסף יוחנן קורין שמו יוחנן נאמר כאן שם אחיו ונאמר להלן על שם אחיהם יקראו בנחלתם מה להלן נחלה אף כאן נחלה:

צ ותנן ביבמות (דף עט) אם הי' סריס חמה פירש"י שלקה ממעי אמו שלא ראה חמה שעה אחת בכשרותו אבל סריס אדם שהיתה לו שעת הכושר חולץ וחולצין לאשתו: