דברים כד, כ

לא תפאר. לא תטול תפארתו ממנו מכאן שמניחין פאה לאילן:

אחריך. זו שכחה:

אֲרֵי תַחְבּוֹט זֵיתָךְ לָא תְפַלֵי בַּתְרָךְ לְגִיוֹרָא לְיִתַּמָא וּלְאַרְמְלָא יְהֵי

אֲרוּם תִּשְׁבְּטוּן זֵיתֵיכוֹן לָא תְבַקְרִינוּן מִן בַּתְרֵיכוֹן לְגִיּוֹרָא לְיַתְמָא וּלְאַרְמְלָא יֶהֱווֹן

אֲרוּם תִּתְרוּן זֵיתֵיכוֹן לָא תִתְבַּקְרוּן יַתְהוֹן מִן בָּתַר כֵּן לְגִיּוֹרָא לְיַתְמָא וּלְאַרְמְלָא יְהוֹן:

כי תחבוט. כמו חובט חטים והוא פעל יחבט קצח בנין נפעל וכן כל אותיות אחעה״ר כאשר יבנה מהם בנין נפעל ואלה הם לא יאצר ולא יחסן. ולא יהרג. יעבד בו. יראה כל זכורך כי כן המשפט:

לא תפאר. לא תחפש הפארות והם הסעיפים וכן ותעש בדים ותשלח פארות. גם הוא כתוב באל״ף. ואם נקרא בוי״ו וכן נאדות היין:

לא תפאר אחריך. ע"ד הפשט לא תחפש הפארות והם הענפים, כמו שנאמר (יחזקאל יז) ותשלח פארות.

וע"ד המדרש לא תפאר אחריך, אל תתפאר על העניים אם אתה מיטיב להן ומניח זיתים תחת האילן. והענין לפי שראוי לאדם שיעשה חסד ושלא יפרסמנו, וכענין שכתוב (משלי כ) רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא, באור הכתוב רוב בני אדם כל אחד מהם יכריז החסד והטובה שעושה ולא יכסה אותה, אבל איש אמונים שיעשה חסד ולא יפרסמנו אלא שיכסנו מי ימצא, וקראו איש אמונים על שם (שם יא) ונאמן רוח מכסה דבר. ועוד דרשו, לא תפאר אחריך לא תטול תפארתו ממנו, מכאן שמניחים פאה באילן. הוציאו החכמים המלת תפאר מלשון תפארת ר"ל כי הפרי תפארת האילן אבל הכתוב ייחד לשון תפארת בפרי הזית מה שאין כן בשאר הפירות, וכן במקום אחר ייחד בו הוד, הוא דבר הנביא (הושע יד) ויהי כזית הודו, הנה זה מסוד הלשון, ולפי שהשמן אור נקרא יצהר על שם האור והתפארת וההוד, שמות המאורות העליונים, לכך נתיחד בשמותם לכבוד המנורה הכלולה מכלן.

לא תפאר לשון פארות.

[לא תפאר ענינו לקיחת הפאר, ההפך מפארך חבוש התקן הפאר].

(כ–כא) לא תפאר אחריך, לא תעולל אחריך. רז"ל דרשו (חולין קלא:) אחריך זו שכחה וכפי הרמז הוא מזהירו על גזל עניים שלא יעזוב חילו ליורשיו אחריו כדרך שפרשתי אצל לוט שהיה מצטער על ממונו ואמר לו המלאך אל תביט אחריך כמבואר במקומו, (בראשית יט יז) כך אמר לא תבקש לפאר מה שיהיה אחריך כי מי יגיד לאדם מה שיהיה אחריו וכן לא תבקש לעזוב העוללות למי שיהיה אחריך אלא לגר ליתום יהיה ואז תראה עולמך בחייך. ואל תדאג לומר אם לא אשאיר אחרי מאומה לזרעי מהיכן יתפרנסו, על זה אמר וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים חסר מכל וכל כי מה שקנה עבד קנה רבו ואע"פ כן זכית עכשיו לשדות וכרמים ברצון האל ית', הוא ישלח גם מלאכו לפני זרעך אחריך ויתן להם די מחסורם ועל כן טוב לך לעשות לצרכך לביתך הנצחי כי אדם קרוב אצל עצמו יותר מלבניו אחריו על כן לא יבקש וידרוש במה שיהיה אחריו, כדרך שעושין רוב עשירי דורינו עושים עושר ולא במשפט והם אבירי לבב הרחוקים מצדקה, וטוענים שהם עושים כן בעבור בניהם והמה מאומה לא ישאו בעמלם לעולם הנצחי אוי לאותה כלימה ובושה.

[קנ] כי תחבוט וגו' לא תפאר אחריך ז"ל רש"י ז"ל לא תטול תפארתו ממנו מכאן שמניחין פאה לאילן אחריך זו שכחה, עכ"ל והוא ע"פ הגמ' חולין (קלא) ותפאר הוא מלשון פאר והדר, שהזיתים הם פאר הזית, והזהיר שלא יקח כל תפארתו רק ישאיר, ואחריך שהוא מיותר הוא דבר בפ"ע, ויורה על דבר שהוא אחריו וזה שכחה, שרק לאחריו הוא שכחה ולא לפניו. ותפאר ואחריך הם ב' דברים. תפאר הוא פאה ובא עליו בלאו, ואחריך לשכחה ובא בעשה לעני ולגר תעזוב. וכיון שהם שני דברים היה צ"ל האתנחתא על תפאר, מזה נלמד שלעני ולגר קאי גם על לא תפאר והוא כמו שהיה כתוב לא תפאר לעני ולגר וגו', אחריך לעני ולגר, ולזה האתנחתא על אחריך כי לעני ולגר מוסב על שניהם. וזה דרש בספרי לא תפאר לעני כו' דקשה שלעני ולגר לא סמיך ללא תפאר, אבל לפי מה שפירשנו ניחא. ואונקלוס תרגם לא תפלה בתרך שהוא לשון חפוש כמו אין פולין לאור הנר, והוא כפי' הא"ע שלא יחפש בין הענפים ותפאר הוא מלשון פארות כמו (יחזקאל י״ז:ו׳) ותשלח פארות, ובהשקפה ראשונה יפרשו שלא כדברי חז"ל, אבל כשנבין דברי הספרי שאמר שהראשונים היו חובטין זיתיהם ונוהגים בעין יפה שאינו מובן כונת הספרי, וכאשר נבאר תמצא שכולם לדבר אחד נתכוונו, וזה כי בלשון הכתוב כאן נקיטת הזיתים נקרא חבטה, ובלשון המשנה יכונה בשם מסיקה, כי הראשונים היו מלקטים זיתיהם ע"י חבטה במקלות כמש"ה בישעיה (כ"ח כ"ז) במטה יחבט קצת, ודרך החובט להתרחק קצת מן הזית ועי"ז בקצה הזית שלצד הארץ נשאר זיתים סביב מחמת שהחבטה לא הגיע לשם וגם בין הענפים מקום שלא הגיע החבטה נשאר מעט, והכל נשאר לקיום מצות פאה שפאה א"ל שעור למעלה ובימי המשנה שהיו מלקטים ע"י שהיו מנענעים את הזית בכח ובחוזק. וע"י שבעת הנדנוד ישמע קול, יקרא בשם מסיקה כמו משק גבים (ישעיה לג). והיה באפשרם ללקוט הכל רק שבהכרח השאירו שעור פאה מצומצם, וז"ש הספרי הראשונים היו נוהגים בעין יפה, ובין לפי' חז"ל ובין לפי' אונקלוס והפשטנים לשון תפאר היא על הפאה, וחידש הכתוב בכאן הפאה והשכחה בזית וממנו נלמד לשאר אילנות שלא נזכר בפ' קדושים רק ופאת שדך ובשכחה נאמר ושכחת עומר:

ר פירש"י לא תטול כל פריו ממנו עד שלא ישאר פאר ולשון לא תפאר מלשון ובכל תבואתי תשרש שם ירושו עיקרה:

ש ר"ל שכחת אילן מדכתיב אחריך משמע מה שאחריך הוא בבל תשוב: