דברים כד, יד

לא תעשק שכיר. והלא כבר כתוב, אלא לעבור על האביון בשני לאוין לא תעשוק שכר שכיר שהוא עני ואביון, ועל העשיר כבר הזהר (ויקרא יט, יג) לא תעשק את רעך:

אביון. התאב לכל דבר:

מגרך. זה גר צדק:

בשעריך. זה גר תושב האוכל נבלות:

אשר בארצך. לרבות שכר בהמה וכלים:

לָא תַעֲשׁוֹק אֲגִירָא עַנְיָא וּמִסְכֵּנָא מֵאַחָיךְ אוֹ מִגִיוֹרָךְ דִי בְאַרְעָךְ בְּקִרְוָיךְ

לָא תִטְלוֹמוּן חַבְרֵיכוֹן וְלָא תְשַׁנּוּן סוֹטְרֵיהּ דְּאַגְרָא עַנְיָא וּמִסְכְּנָא מִן אֲחֵיכוֹן אוֹ מִן גִּיּוֹרֵיכוֹן דְּמִתְגַּיְירִין בְּאַרְעֲכוֹן בְּקִירְוֵיכוֹן

לָא תַעֲצוּן אַגְרָא דַאֲגִירָא מִסְכֵּינָא וּצְרִיכָא מִן אֲחוּכוֹן:

לא תעשק שכיר עני ואביון ידבר הכתוב בהוה שהעניים והאביונים והגרים משכירים עצמם וכן אם כסף תלוה את עמי את העני עמך (שמות כב כד) וכן לגר ליתום ולאלמנה יהיה (דברים כ״ד:י״ט) שהם העניים ברוב וכן בהרבה מקומות ידבר בהוה כמו לא תחסם שור בדישו (דברים כ״ה:ד׳) לא תחרש בשור ובחמור יחדיו (דברים כ״ב:י׳) ובספרי (תצא קמה) אמרו אם כן למה נאמר עני ואביון ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון יותר מכל אדם ודרשו מגרך זה גר צדק לעבור עליו בשני לאוין:

לא תעשק שכיר כבר נאמר בפרשת קדושים ואהדריה בשביל או מגרך.

לא תעשוק שכיר עני ואביון. כל הכובש שכר עני ואביון עובר בה' לאוין ועשה לא תעשוק לא תגזול לא תלין לא תבוא עליו השמש עשה ביומו תתן שכרו ותנן בבבא מציעא אחד שכר שכיר וא' שכר בהמה וא' שכר כלים יש בו משום תתן שכרו ומשום בל תלין ואימתי בזמן שתבעו לא תבעו אינו עובר עליו שנא' לא תלין פעולת שכיר אתך לדעתך יכול אע"פ שאין לו ת"ל אתך בזמן שהוא אתך ושכיר בזמנו נשבע ונוטל עקרו רבנן לשבועה מיניה דבעל הבית ושדיוה אשכיר לפי שבעל הבית טרוד בפועליו נאמן השכיר לו' לא פרעתני אך בקציצה שהפועל או' ב' קצצת לי וב"ה או' לא קצצתי לך אלא א' המע"ה דבקציצה ודאי מידכר דכיר איניש אבל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל דחזקה אין ב"ה עובר משום בל תלין וליכא למימר דטרוד בפועליו דכיון דרוחה זמן חיובא רמי אנפשיה ומדכר אבל יש עדים לשכיר שתבע ולא רצה לפרוע לו לעולם השכיר נשבע ונוטל דליכא למימר דבתר הכי פרעיה ודוקא שתבעו בזמנו:

לא תעשוק. סתם עושק הוא איזה עול בעולם או העדר פרעון מלוה. וזהו פי׳ לא תעשוק את רעך כמש״כ שם בס׳ ויקרא. אבל כאן אינו מדבר אלא בעושק שכיר:

מאחיך. מישראל ודאי אסור שהרי הצער לחוד אסור:

או מגרך אשר בארצך. הוא גר תושב שדר בא״י באחת הערים. ובא לעיר אחרת לעשות מלאכה להרויח:

בשעריך. היינו או בשעריך. שהוא גר מאותו עיר שהשוכר דר שם. וס״ד דדוקא גר שבא מעיר אחרת ואפשר שאין בביתו מה לאכול רק מה ששולח פרי עמלו. אבל הדר בעירו והשוכר יודע שיש לו ממה לחיות. והיינו בשעריך אפילו הוא דר בעירך מ״מ הרי הוא מוזהר:

[קמה] לא תעשוק, בסדר קדושים (יט י"ג) נאמר לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ועשק יקרא מי שלא ישלם שכר שכיר. וגם לא תגזול דשם אמרו חז"ל (בב"מ) בעושק שכר שכיר, ואשר שנה בכאן רק להוסיף לאוין (אף שיש איזה פרטים הנלמדים מכאן מגרך אשר בארצך אף שכר גר תושב ושכר בהמה וכלים, אבל היה יכול לכתוב שם אחיך וגרך אשר בארצך) ולכן אמר כאן בספרי ובב"מ שם שהעושק שכר שכיר עובר בה' לאוין ובעשה, א' לא תעשוק הנאמר שם, ב' לא תגזול דשם, ג' לא תלין פעולת שכיר, ד' לא תעשוק דכאן. ה' ולא תבא עליו השמש, ועשה ביומו תתן שכרו (ע' ב"מ דלא תלין אינו עובר רק בשכיר יום. ולא תבא רק בשכיר לילה):

שכיר עני ואביון. מלא תעשוק דבסדר קדושים שלא נזכר שם עני ואביון נלמד שאף אם הפועל עשיר עובר ולמה הוזכר בכאן עני ואביון, רק בשביל שעל העני ממהר לפרוע:

אשר בארצך בשעריך. הוא בא לרבות ואמר בספרי אשר בארצך לרבות כל שבארצך וזהו שכר בהמה וכלים וקאי על לא תעשוק, ומבשעריך מרבה גר תושב (ולא מרבינן מאשר בארצך גר תושב והיה קאי על הסמוך לו מגרך ומבשעריך שכר בהמה וכלים, יתיישב במ"ש לעיל בפסוק לא תסגיר, שדעת הספרי שגר תושב לא ידור בא"י בעיר בפ"ע, וא"כ לא יוכל לרבות כאן גר תושב מבארצך שמשמע כל א"י, לכן הוא מרבה מבשעריך. כהנאמר שם באחד שעריך, ומבארצך מרבה בהמה שע"פ רוב הבהמה איננה בעיר רק בשדה):

י פי' תאב ואבה קרובים בענינם:

כ וכאלו אמר או מגרך או אשר בארצך או בשעריך ומפני שאו בשעריך מורה על גר תושב ואו מגרך מורה על גר צדק ושניהם מכונים בשם גר פי' בשעריך אחר מגרך קודם אשר בארצך המורה על שכר בהמה וכלים ולא שכר גופם הוא. ול"נ דפי' בשעריך קודם בארצך כי היכי דנרבי מארצך שכר בהמה וכו' דאי לאו בשעריך ה"א בארצך לברות גר תושב אתא דמסתבר טפי: