דברים כג, טו

ולא יראה בך. הקדוש ברוך הוא ערות דבר:

אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ שְׁכִינְתֵּהּ מְהַלְכָא בְּגוֹ מַשְׁרִיתָךְ לְשֵׁזָבוּתָךְ וּלְמִמְסַר בַּעֲלֵי דְבָבָךְ קֳדָמָךְ וּתְהֵי מַשְׁרִיתָךְ קַדִישָׁא וִלָא יִתְחֲזֵי בָךְ עֲבֵרַת פִּתְגָם וִיתוּב מֵימְרֵהּ מִלְאוֹטָבָא לָךְ

אֲרוּם יְיָ אֱלָהָכוֹן שְׁכִינְתֵּיהּ מְהַלְכָא בִמְצַע מַשִּׁירְיַתְכוֹן לְשֵׁיזָבוּתְכוֹן וּלְמִימְסַר סַנְאֵיכוֹן בִּידֵיכוֹן בְּגִין כֵּן תְּהֵי אֲתַר מַשִּׁרְיַתְכוֹן קַדִּישָׁא וְלָא יֶחֱמֵי בְכוֹן קְלָנָא דְּמִדַּעַם דְּלָא יְסַלֵּק שְׁכִינְתֵּיהּ מִבֵּינֵיכוֹן

ערות דבר. במעשה או דבור:

ושב מאחריך. הטעם שלא ילך לפניך כי כן כתוב:

מתהלך - שגם ארון שבו תורה היה יוצא עמהם למלחמה, כדכתיב: וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו.

והיה מחנך קדוש. מן הטומאה ומן המאוס:

ולא יראה בך ערות דבר. טומאה או טנוף או פסול בזרע כאמרם ז"ל (קדושין פ' י' יוחסין) שאין השכינ' היתה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל ולכן אמרו שכל מי שהיה כתוב באסטרטיא של מלכי בית דוד היה מיוחס בלי ספק:

מאחריך. כאשר תפנה אליו עורף ולא תחוש לכבודו באחד מאלה:

ערות דבר וסמיך ליה לא תסגיר עבד. רמז ערוה סגורה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה:

מתהלך בקרב מחניך הוא הארון שעשה משה שהיה יוצא עמהם למלחמה.

כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך. שאז נגלה למחנה חנניה מישאל ועזריה מן האש בימי נבוכדנצר ולתת אויביך לפניך ביציאת הגלות והיה מחנך קדוש כד"א וקראו להם עם הקדש ולא יראה בך ערות דבר ולא יראה עוד בך דבר ערוה וע"ז ושב מאחריך מלהרע לך ולא תגלה עוד אלא בירושלים תשב לעולם:

כי ה׳ אלהיך וגו׳ והיה מחניך קדוש. הוא טעם על נקיות של צואה. שהוא כמו שהמלך מתהלך במחנה ואינו ד״א שלא יהי׳ נקי. אבל מ״מ העדר הנקיות אינו סיבה להשיב המלך מן המחנה. אבל ולא יראה בך ערות דבר. אז גם ושב מאחריך. שהוא מסלק מורא וכבוד השכינה. ובגמ׳ למדו מכאן דהרהור תורה אסור בבה״כ ובבה״מ. וכן במקום ערוה כדאיתא בשבת דקנ״א. וגם זה שייך ביחוד לשעת מלחמה שהיו מוזהרים להעמיד אנשים לעסוק בתורה כמש״כ לעיל ו׳ י״ז יעו״ש ומזה למדנו דה״ה בכל מקום:

[קכד] כי ה' אלהיך בספרי דריש מכאן אמרו כו' ונראה מדלא אמר מלמד שגם הספרי סבירא ליה שעיקר פשטות הכתוב על יוצאי מלחמה קאי אך שמשם נלמד זה:

מתהלך בקרב מחנך וגו' ע"פ הפשט הוא נתינת טעם למה שצוה שישמרו מכל דבר רע ושיהיה המחנה בקדושה ובטהרה, ויש להבין מה שאמר ולהצילך שיורה רק זאת שלא ינצחום האויבים, ולתת אויביך לפניך יורה שהמה ינצחו את האויבים, ובספרי כאן אמר סוף שהוא מצילך ויתן אויביך בידיך. ויש להבין מה חידש בזה, גם מ"ש "סוף" שהוא מצילך מה הוא הלשון "סוף", ולבא אל כונת הכתובים נקדים שהשראת השכינה בתוך בנ"י הוא על שתי מדרגות, מדרגה החשובה הוא בזמן שישראל שומרים א"ע מלעשות רע ומתנהגים בקדושה ובטהרה אז הוא שוכן בתוכם כמ"ש (ויקרא כ"ו י"ד) ונתתי משכני בתוככם (שם י"ב) והתהלכתי בתוככם. וכאן כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך, המדרגה השניה היא בזמן שאין שומרים א"ע מדבר רע ואין מתנהגים בקדושה ואז לא ישכון בתוכם כמ"ש (שמות לג ה) רגע א' אעלה בקרבך וכליתיך, ועם כל זה לא יסיר השגחתו מעליהם, וגם בזה יש שנוי מדרגות. א' כשהשי"ת רואה שמוכרחים המה שיעשה להם נס מפני הבטחת האבות גם מפני שבועתו הוא יוצא לפניהם כמו שמצינו. כשיצאו ממצרים אף שלא היו עדיין ראויין להשראת השכינה כתיב בהם (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם. (שופטים ה') קום כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך הלא ה' יצא לפניך, והב' כשהם ראויים לעונש והאויבים ישלטו בהם רק מפני הבטחתו שלא לכלותם הוא שוכן מאחריהם, ונמצא שיש ג' מדרגות, א' כשהשכינה בתוכם, והב' כשיוצא לפניהם, והג' כשהוא שוכן מאחריהם, וההפרש ביניהם הוא, כשיוצא לפניהם ינצחו מיד את האויבים, וכשהוא שוכן בתוכם לא ינצחו מיד, מפני שאין השכינה לפניהם לצד האויב רק בתוכם, האויב יוכל להתקרב להם אך לא יוכל לעשות להם רעה מחמת שהשכינה בתוכם, והמה יכו באויביהם כרצונם וינצחו את האויבים, וזהו שאמר הספרי "סוף" שהוא מצילך, וכשהשכינה מאחריהם ינצחו האויבים את ישראל, שיוכלו לעשות במחנה ישראל כרצונם כי השכינה מאחריהם, ואך כשיבואו לידי כליה בסוף המחנה אזי השכינה תתקומם נגדם שלא יעשו בהם כליה ח"ו, וכ"ז במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה גם כשהם במדרגה שהשכינה בתוכם מ"מ יהיה הנצחון מיד כי ילך מלאכו לפניו כמו שנא' (שמות כ"ג כ"ג) כי ילך מלאכי לפניך. [ובזה יתיישב קושית המפ' מה שבפ' משפטים (שם) כאשר אמר ה' למשה הנה אנכי שולח מלאך לא סירב, ובפ' תשא (שם ל"ג ט"ו) אמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, שבפ' משפטים אמר על המדרגה היותר חשובה שמלבד אשר השכינה בתוכם עוד ישלח מלאכו לפניו שינצחו מיד, ובפ' תשא אמר ה' למשה "פני ילכו" שפי' שפניו שהיא השראת השכינה ילך, "והניחותי לך" שפי' שיניח אותם ולא ישכון בתוכם. ועל שלוח המלאך לא סירב משה, רק על מה שאמר והניחותי לך שנא' (שם י"ז) ובמה יודע אפוא וגו' הלא בלכתך עמנו]. ובזה יתבארו הפסוקים שכאן מדבר במלחמת הרשות שכי משמש ע"פ רוב בלשון אם ואם הוא רשות, ואף שיהיו נשמרים מכל רע לא מובטחים שינצחו את האויבים מיד כנ"ל, ובל יאמרו למה לנו להשמר מרע הלא אם לא ישכון בתוכנו עוד ילך לפנינו, ויהי' הנצחון מיד, לזה אמר ושב מאחריך, שאז ינצחום האויבים:

ה הנזכר בראש הפסוק דאל"כ לא יראה בצר"י תחת היו"ד מיבעי ליה: