דברים כב, כה

וְאִם בְּחַקְלָא יַשְׁכַּח גְבַר יָת עוּלֶמְתָּא דִמְאָרְסָא וְיִתְקֶף בַּהּ גַבְרָא וְיִשְׁכּוּב עִמַהּ וְיִתְקְטֵּל גַבְרָא דְשָׁכֵב עִמַהּ בִּלְחוֹדוֹהִי

וְאִין בְּבָרָא יַשְׁכַּח גַּבְרָא יַת עוּלֵימְתָּא דְמִיקַדְשָׁא וְיִתְקַף בָּהּ גַּבְרָא וִישַׁמֵּשׁ עִמָּהּ וְיִתְקְטֵיל גַּבְרָא דְּשַׁמֵּשׁ עִמָּהּ בִּלְחוֹדוֹי

ואם בשדה וגו׳ ואם תאמר מה חלוק יש בין עיר לשדה שחלק הכתוב ענינם בשתי פרשיות כאן וכאן דינם בסקילה, שיש פתחון לבעל דין לחלוק ולומר שלא צעקה ונתרצית דאי צעקה הוו שמעי לה דהא הוו תמן סהדי דכתיב ומת האיש ואין מיתה בלא עדים והתראה, אלא י״ל שיש חלוק בשדה מבעיר כיצד אם מצאה בעיר לעולם תדון בסקילה אם לא צעקה אבל אם צעקה בשדה אפילו באו עדים באמצע הביאה וראוה שנתרצית לעבירה פטורה היא, וכן הפירוש ואם בשדה ימצא האיש את הנערה ובאו עדים באמצע הביאה והתרו בו בהא אמר קרא ומת האיש, לבדו מ״מ אם אנס או פתה שהרי נואף הוא והנערה אפי׳ אמרה להו לסהדי הניחו לו אמר קרא לא תעשה דבר אין לה חטא מות למה כי בשדה מצאה יחידה ויש לנו לומר צעקה הנערה בתחלת ביאה ואין מושיע לה דאינהו לא הוו תמן בשעת ביאה אבל השתא דאמרה הניחו לו היינו משום דיצרה אלבשה. ולפי פשוטו צעקה הנערה כמו ומלט את העיר בחכמתו שפירושו אילו התיעצו בו היה ממלט העיר בחכמתו אף כאן אילו צעקה לא היה אדם מושיעה והיתה יראה פן יהרגנה אם כן ספק הוא לן אם נתרצית אם לאו ומספק אין להרגה דספק נפשות להקל.

ושכב עמה. בס׳ ויקרא ט״ו ל״ה ביארנו דבכ״מ דכתיב לשון עמה בשכיבה משמעו ברצון דבאונס כתיב ושכב אותה ובא ללמדנו כאן דאפילו היה סופו ברצון מ״מ כך הדין וכמש״כ לעיל וכאן קמ״ל דה״ה לענין שאר עונש ב״ד כאשר יבואר:

[קה] והחזיק בה האיש מיותר ודריש פרט לאחד מחזיק ואחד שוכב והמפרשי' פי' שהוא באופן שאם לא הי' האחד מחזיק לא היה השני שוכב והוי כשנים שעשו דפטורין. ואחרים הקשו ע"ז ופירשו דגזרת הכתוב שאם א' החזיק פטור השוכב מסקילה רק בחנק. וב' הפירושים דחוקים. ע"כ נ"ל לבאר כי כיון דכתיב כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. והקם הוא המחזיק. וה"א שהקם עליה ומסרה לכך הוי כרוצח לכן ממעט שאינו חייב רק אם הוא המחזיק וגם השוכב. ומפי גדול א' שמעתי שקאי אלמטה אדין דמצילין אותה בנפשו וכדאמרי' בסנהדרין (דף ע"ג) ור"י הא דאמר רחמנא קטליה משום דמסרה נפשה קלתטתא כו' ופי' רש"י ז"ל שיש צנועות שמוסרות א"ע להריגה ופי' לפי' שאם תעמוד נגדו ולא תניח לו לעשות יהרגנה ולכן חשוב כרודף וכן איתא בתוספתא סנהדרין פי"א בסופו רי"א אם אמרה וכו' מפני מה מצילין אותם בנפשו שאם היו מוחין בידו בא על עסקי נפשות, וקמ"ל דאם א' שוכב וא' מחזיק אין מצילין אותה בנפשו שהאיש המחזיק לא יניח להרגה בשביל שחברו ישכבנה. ודפח"ח:

לבדו מיותר ודריש ללמד שאף אם הראשון בא עליה שלא כדרכה ועדיין היא בתולה אפ"ה השני רק בחנק: