דברים כא, כ

וְיֵימְרוּן לְסָבֵי קַרְתֵּהּ בְּנָנָא דֵין סָטֵי וּמָרֵי לֵיתוֹהִי מְקַבֵּל לְמֵימְרָנָא זָלֵל בְּסָר וְסָבֵי חֲמַר

וְיֵימְרוּן לְחַכִּימֵי קַרְתָּא עַבְרִינָן עַל גְּזֵירַת מֵימְרָא דַיְיָ בְּגִין כֵּן אִתְיְלִיד לָנָא בְּרָנָא דֵין דְּהוּא סוּרְהֲבָן וּמְרוֹד לֵיתוֹי צְיָית לְמֵימְרָנָא גַּרְגְּרָן בְּבִשְרָא וְשֵׁתָאֵי בְּחַמְרָא

זולל. מפורש והוא זולל בשר רק הוא שם כלל לנותן בכל מה שיתאוה כל מה שיבוקש ממנו:

וסובא. מרבה לשתות והוא המשתכר והנה זה כמו אפיקורוס כי לא יבקש חיי העוה״ז כי אם להתענג בכל מיני מאכל ומשתה. ונסמכה זו הפרשה בעבור אשת יפת תאר והעד ושם אמו. והרמז שרמזתי בבני אהרן:

זולל וסובא. כי סובא וזולל יורש וילסטם למלא נפשו:

בננו חסר יו"ד כאלו עבר על עשרת הדברות:

ומרה חסר וי"ו כי מרה יהיה לו באחרונה:

ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה. בתחלה מביאין אותו אביו ואמו לבית דין של שלשה, ומביאין שני עדים שגנב משל אביו וקנה בשר ויין ממה שגנב ואכל, וב"ד מלקין אותו אחר ההתראה. חזר וגנב ועשה כן מביאין אותו לב"ד של עשרים ושלשה והעדים עמהם וגומרין דינו ונסקל.

ואמרו אל זקני עירו. הדברים יהיו רק לפני ב״ד. שהמה ישפטו איך לענשו: