דברים כ, טו

כֵּן תַּעְבֵד לְכָל קִרְוַיָא דִי רְחִיקִין מִנָךְ לַחֲדָא דִי לָא מִקִרְוֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין אִנוּן

הֵיכְנָא תַּעַבְדוּן לְכָל קִירְוַיָא דִרְחִיקִין מִנְכוֹן לַחֲדָא דְּלָא מִקִרְוֵי שִׁבְעָתֵי עַמְמַיָא הָאִלֵּין הִינוּן

הרחוקות ממך. שאינם משבעה גוים:

הרחוקות ממך מאד. הרחוקות מן המקום אשר בו מחנה ישראל עתה כי גבול ישראל שם רחוק מכל צד:

הרחוקות ממך מאד. לא בסמוכות לא״י מיירי דא״כ אינם רחוקות מאד והמקרא הסמוך ג״כ לא מיירי בערי א״י עצמה. אלא בערים שחוץ לא״י. שהרי היה כמה ערים שחוץ לגבול א״י והמה שייכים לשבעה עממין. שהרי גבול א״י לא תלוי בשבעה עממין אלא כמבואר בכתוב. ועיירות אלו מיקריין אינן רחוקות מאד. ומחלק הכתוב דאם הערים רחוקות ממך מאד וא״כ אינם שייכים לשבעה אומות כך הדין לשייר כמה בני אדם. ואין חשש שילמדו אתכם כשיגדלו:

[קכב] כן תעשה. ר"ל בתורה הזאת שהיא התורה האחרונה שתתנהג עמהם כשאינם משלימים להחיות הנשים והטף אינו נוהג בשבעה אומות כי בהם לא תחיה כל נשמה בסייף כמ"ש ויכהו לפי חרב. כן הוא לדעת הרמב"ם והרמב"ן. אבל לדעת רש"י גם בתורה הקודמת של פתיחת השלום אין נוהג בשבעה אומות כנ"ל. וממ"ש כי החרם תחרימם יש לטעות להחרים את השלל לגבוה כמו ביריחו, על זה אמר ובתים מלאים כל טוב, ויש לפרש שר"ל להתיר ביזתם אפילו כתלי דחזירי שלמד מן ובתים מלאים כל טוב כמ"ש (בחולין דף יז):