דברים ב, ו

תכרו. לשון מקח וכן (בראשית נ, ה) אשר כריתי לי, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה:

עִבּוּרָא תִזְבְּנוּן מִנְהוֹן בְּכַסְפָּא וְתֵיכְלוּן וְאַף מַיָא תִּכְרוּן מִנְהוֹן בְּכַסְפָּא וְתִשְׁתּוּן

עִבּוּרָא תִּזְבּוּן מִנְהוֹן כַּד חַי בְּכַסְפָּא וְתֵיכְלוּן וְאוּף מַיָא תִזְבְּנוּן מִנְהוֹן בְּכַסְפָּא וְתִישְׁתּוּן

אכל תשברו מאתם בכסף אם תתאוו לאכול מפירות ארצם לא תקחו מהם רק בכסף מלא לרצונם וזה טעם מאתם וגם מים לא תשתו מהם כלל רק בכסף לרצונם:

אכל תשברו מאתם. אם ירצו למכור וי״א כי המלה בתימ' והטעם כי אין להם צורך למאכל ולמשתה אלה השנים שעברו והעד על כן כי ה' אלהיך ברכך:

אכל תשברו מאתם. בתמיה, וכי צריכין אתם לקנות אוכל ומים מאתם והלא אינכם חסרים כלום, ולכך סמך לו כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידיך זה ארבעים שנה לא חסרת דבר.

אוכל תשברו. אם תרצו לאכל ולשתות משלהם קנו אותו בדמים, ולא תקחו משלם כלום בחזקה. אע"פ שלא היו צריכים, כי מן והבאר היה להם מים, מיהו אם ירצה יקנו:

תשברו. בתבואה שייך לשון שבר שהוא מונח באוצר משביע את עין הרואה כי פת בסלו. והוא מלשון סבר ותקוה. ובאשר אין דרך לקנות מעובד כוכבים דבר מבושל אפילו מלבד איסור בישולי נכרים שהוא מדרבנן אך משום תערובת איסור מש״ה אמר לשון תשברו שלא תקנו כ״א תבואה לאוצר. וכך פי׳ בת״י. עיבור כד חי. אבל במים כתיב תכרו. וזה השורש משמע גם קניה גם חפירה שאפשר שבעת שיעברו יכרו באר מוציא מים וגם לקנות מים הראוים לשתות מיד בין חמין בין צונן. דאפי׳ חמין שרי:

אכל, ובאשר צוה שלא יתגרו בם שום גרוי אף לשלול שלל וכדומה הוסיף שגם אם תרצו אכל ואף מים שהם בזול יהיה במחיר כסף, ובזה באר מה ששלחו למלך אדום ואם מימיך נשתה ונתתי מכרם שלא היה מפני יראתם ממנו רק מפני שהוזהרו ע"ז מאת ה':