דברים ב, ד

ונשמרתם מאד. ומהו השמירה, (פסוק ה) אל תתגרו בם:

וְיָת עַמָא פַּקֵד לְמֵימַר אַתּוּן עָבְרִין בִּתְחוּם אֲחוּכוֹן בְּנֵי עֵשָׂו דְיָתְבִין בְּשֵׂעִיר וְיִדְחֲלוּן מִנְכוֹן וְתִסְתַּמְרוּן לַחֲדָא

וְיַת עַמָּא פַּקֵּיד לְמֵימָר אַתּוּן עָבְרִין בִּתְחוּם אֲחוּכוֹן בְּנוֹי דְעֵשָו דְּיָתְבִין בְּגַבְלָא וִידַחֲלוּן מִנְכוֹן וְתִסְתַּמְרוּן לַחֲדָא

וטעם אחיכם בני עשו שיחוס ישראל מן אברהם וכל זרעו אחים כי כולם הם נמולים וזה טעם לא תתעב אדומי כי אחיך הוא (דברים כג ח) רק בני הפלגשים ישמעאל ומדין וכל בני קטורה אינם באחוה מן הכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב):

היושבים בשעיר - לא אלה הם אותן אדום שיצאו בחרב לקראת ישראל, שהרי באלה כתיב: כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר, אבל אדום לא מכרו כלום, דכתיב בהם: ויט ישראל מעליו. זה פירוש רבינו. אבל לי הצעיר אין נראין דבריו בזה. כי בני עשו היושבים בשעיר הם אדום, כי לא מצינו להם יישוב כי אם בהר שעיר ושמם הוזכר במקומו בכל קִרִיָה. ומה שקשה לרבינו כאשר עשו לי בני עשו אינו עונה, כי אם על מה שכתוב למעלה: אוכל בכסף תשבירני - כאשר עשו לי בני עשו שלא לקחנו מאתם שום דבר כי אם במכר, כמו שאמור בענין: אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' אבל אוכל תכרו מאתם בכסף ואכלתם. וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם. וכן עשיתם כמו שצוה הקב"ה, כמו שנאמר: כאשר עשו לי בני עשו - דרך סיבתם אל הר שעיר שלח משה אל מלך אדום להניחם לעבור דרך ארצו אל ארץ ישראל. ולדבר הזה לא שמע אליהם שלא רצה שיכנסו כלם יחד בארצו, פן ישחיתו את הארץ ולפיכך: ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה ולפיכך ויט ישראל מעליו. אבל מכל מקום היו קונים משלהם דרך הליכתם למה שהיו צריכים וזהו האמת והישר.

וייראו מכם - מגזרת וְיֵשְׁבוּ וְיֵדְעוּ וְיֹאמְרוּ, אבל וְיָרְאוּ את ה', וידעו כי שמי ה' - מגזרת וְאָמְרוּ וְהָלְכוּ וכולם להבא הם.

וייראו מכם בשני יודי"ן בשביל י' ברכות שנתברך יעקב:

אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו. אע"פ שהם בני עשו, אחיכם הם. בגבול, מעלתו גבול יש לה ובאין הכל ומזדווגין לו שנאמר (עובדיה ז) עד הגבול שלחוך, מכאן ואילך השיאוך יכלו לך.

וייראו מכם ונשמרתם מאד. ומה היא השמירה, אל תתגרו בם.

ובמדרש רבה וייראו מכם ונשמרתם מאד, אמר ר' אלעזר אוי לאזנים שכך שומעות, ומה אם בשעה שייראו מכם אמר ונשמרתם מאד, כשאנו יראים מהם על אחת כמה וכמה. ר' יהושע בשם ר' לוי אמר וייראו מכם ונשמרתם מאד, מבקשים אתם שייראו מכם, עסקו בתורה, כמה דתימר (דברים ד׳:י״ד-ט״ו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם.

ואת העם צו לאמר פי׳ כאן האזהרה שחסר בפ׳ חוקת וחסר כאן השליחות שפי׳ בפ׳ חוקת.

ואת העם צו לאמר אתם וגו׳. דלמה לא כתיב זה מקודם צו את העם לאמר פנו לכם וגו׳ אלא לפי הדרש הוא נכון דפנו לכם הוא רמז לדורות המאוחרים. ולפי הפשט הוא משום דזה תלוי בארון ובמשה. והעם נגרר אחריהם:

אתם עברים בגבול אחיכם. האף שגם עד כה עברו בצד שעיר מ״מ לא היו עוד בגבולם ממש ועתה הנכם מוכרחים לעבור דרך ארצם ממש. מש״ה ייראו מכם שמא בדעתכם לעבור לצפון לרוחב הארץ לא״י. וגם יהיה המון רבה ושמא יתגרה מי מכם אתם:

הישבים בשעיר. דייק הקב״ה דוקא אלו נקראים אחיכם. אבל עמלק ותימן ועוד הרבה ארצות שנתיישבו מבני עשו אין להם דין אדום ולא נקראו אחים. שהרי כבר כתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק אך יושבי שעיר חלקו נחלת א״א בתוך ישראל מש״ה נקראו אחים לישראל:

ונשמרתם מאד. שלא תגרמו להם דבר שיהיו יראים וכבר ביארנו בפ׳ חקת דמש״ה שלח משה מלאכים למלך אדום שיניחנו לעבור בו כדי שיהי׳ מבין מזה שאין לו לירא מישראל:

ואת העם צו לאמר, הנה באשר הודיע בפ' חוקת ששלח מלאכים אל מלך אדום שיניח אותם לעבור בארצם ולא נתן אותם עבור בגבולו ויט ישראל מעליו, וכן שלחו למלך מואב ולא אבה כמ"ש (שופטים י״א:י״ז) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה, ויפלא בעיני הדורות הבאים מדוע לא נכנסו ביד חזקה, זאת שנית הלא בתחלת הארבעים שנה אמר ובואו הר האמורי ואל כל שכניו שפי' בספרי שהם ארץ אדום ועמון ומואב, שרצה שיכבשו אז את הארצות האלה ואיך נשתנה הדבר עד שלא לבד שלא כבשו ארצות האלה לא נתנום אף לעבור דרך ארצם, לכן הודיע שעתה ע"י חטאם לא רצה ה' לתת להם ג' ארצות אלה שהם קיני וקנזי וקדמוני שלא ינתן להם עד ימות המשיח ולעת עתה נתנם לבני עשו שהיו מזרע אברהם ולבני לוט שהיו ממשפחתו שהם ישבו בם עד יזכו ישראל ויירשום מידם כמ"ש אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם. והענין כי אף שהובטח לא"א עשרה עממין, לא החליט שיתן לישראל את כלם תיכף, שתחלה היה די להם בארץ ז' עממין כי לא היו עם רב, וכמ"ש בסוף משפטים שיגרשם מעט מעט פן תהיה הארץ שממה וכמש"ש עד אשר תפרה ונחלת את הארץ ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים, אולם קודם שלוח מרגלים שא"ל ובואו הר האמורי ואל כל שכניו שהם ארץ אדום ועמון ומואב היה ברצון ה' להפרותם בדרך נס עד שיצטרכו לכל הארצות האל וכמ"ש משה ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וכמש"ש שם שאמר כן בדרך החלטה ממה שראה שרוצה לתת להם ג' ארצות אלה, אולם אחר חטא המרגלים לא היו ראוים לנסים אלה לא יכול לתת להם ג' ארצות אלה שיהיו שממה ורבה עליהם חית השדה והניחום ביד אדום ועמון ומואב שהיו מזרע אברהם וממשפחתו לקיים מה שהבטיח לאברהם, וע"כ הזהיר אותם עתה ואמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו והגם שייראו מכם ובנקל תוכלו לכבוש אותם בכ"ז ונשמרתם מאד