דברים ב, לא

החלתי תת לפניך. כפה שר של אמוריים של מעלה תחת רגליו של משה והדריכו על צוארו:

וַאֲמַר יְיָ לִי חֲזֵי שָׁרֵיתִי לְמִמְסַר קֳדָמָךְ יָת סִיחֹן וְיָת אַרְעֵהּ שְׁרֵי לְתָרָכוּתֵהּ לְמֵירַת יָת אַרְעֵהּ

וַאֲמַר יְיָ לִי חָמֵי בְּאוֹרְכוּת שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא דְשַׁרְיַית לְמִמְסַר בִּידָךְ יַת סִיחוֹן וְיַת אַרְעֵיהּ שָׁרֵי לְתַרְכוּתֵיהּ לְמֵירוֹת יַת אַרְעֵיהּ

החלתי. בפתחות ה״א הבנין בעבור אות הגרון וכן העירותיהו בצדק:

ראה החלתי וגו׳. אמר החלתי לשון עבר, חוזר אל מאמר ״הקשה ה׳ את רוחו למען תתו בידך״, ומאמר החלתי חוזר לנתינה לא למאמר ״לפניך״, ומשה הבין שחוזר לכל האמור, ולזה התחנן לה׳ בחשבו שהתר הנדר, כאמרם זכרונם לברכה (ספרי ריש פרשת ואתחנן).

החל רש לרשת את ארצו. הכי מיבעי החל לרשת ארצו. או החל רש את ארצו. אלא שורש רש יש בו שני משמעות כמש״כ בס׳ במדבר ל״ג נ״ב לשון גירוש ולשון ירושה ואחוזת נחלה. ומתפרש האי רש מלשון גירוש. לא כמו לעיל כ״ד אלא אחר שסירב סיחון צוהו ה׳ לגרשהו מן הארץ כדי לירשנה:

ויאמר ה' אלי, בשר ה' למשה שכבר החל לתת אותו בידם ומפרש שזה היה ע"י שיצא לקראתנו הוא וכל עמו, והניח עריו ומבצריו בלא חיל מלחמה: