דברים יח, ו

וכי יבא הלוי. יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר, תלמוד לומר ושרת, יצאו לויים שאין ראויין לשרות:

ובא בכל אות נפשו וגו' ושרת. למד על הכהן שבא ומקריב קרבנות נדבתו או חובתו ואפלו במשמר שאינו שלו דבר אחר עוד למד על הכהנים הבאים לרגל שמקריבין במשמר ועובדין בקרבנות הבאים מחמת הרגל, כגון מוספי הרגל, ואף על פי שאין המשמר שלהם:

וַאֲרֵי יֵיתֵי לֵוָאָה מֵחֲדָא מִקִרְוָיךְ מִכָּל יִשְׂרָאֵל דִי הוּא דָר תַּמָן וְיֵיתֵי בְּכָל רְעוּת נַפְשֵׁהּ לְאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ

וַאֲרוּם יֵיתֵי לֵיוָאָה מֵחֲדָא מִן קִרְוֵיכוֹן מִן כָּל יִשְרָאֵל דְּהוּא דַיָיר תַּמָּן וְיֵיתֵי בְּכָל כְּרוּךְ דְּרָעֲיָא נַפְשֵׁיהּ לְאַתְרָא דְיִתְרְעֵי יְיָ

וכי יבא הלוי - כהן שאינו מאותה משמרה שעובדת היום בירושלים בעזרה.

וכי יבא הלוי בגימ' זהו הכהן:

וכי יבא הלוי הזכיר הלויים אחר הכהנים כי גם הם יורו את התורה כמו שמפורש בדברי הימים, זהו לפי הפשט דברים ככתבן.

וכי יבא הלוי. לדעת רש״י בשם הספרי מיירי כל הפ׳ רק בכהנים. ולדעת הגמ׳ בערכין מיירי גם בלוים דכתיב בהו ושרת בשם ה׳. ומ״מ ודאי מיירי בכהנים ביחוד ג״כ שהרי כתיב חלק כחלק יאכלו וזה אינו אלא בכהנים. וענין הפ׳ פרש״י עפ״י הגמרא לכהן שבא ומקריב קרבן עצמו או ברגלים. אכן לפי הפשט הענין הוא דמלבד שהי׳ משמרות כהונה ולויה מתחלקות לשבתות והיה כל משמר משפחה גדולה כדי ששה בתי אבות. כדאיתא במנחות דק״ז ב׳. עוד היו כהנים ולוים מפוזרים בישראל שלא היו בכלל משמרות מחמת מיעוטם ופיזורם ולא היה עליהם חיוב כלל לבוא. מ״מ אם באו במקרה לבהמ״ק הזהיר הכתוב לקבלו וליתן לו עבודה והיינו דכתיב בבית עלי שיבוא כל הנותר בביתם להשתחות לכה״ג ואמר ספחני נא אל אחת הכהונות וגו׳ הרי שיהי׳ נצרך להסתפח לבית אב הקבוע וזהו דבר הכתוב וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם. לא בעיר שכולה כהנים או לוים שהמה באים בשבתם אלא הוא דר באיזה עיר בקרב ישראל:

ובא בכל אות נפשו וגו׳. שהרי הוא לא מכר זכותו בעבודה. ולא עוד אלא

[נב] וכי יבא הלוי מאחר שעריך, ובא בכל אות נפשו ושרת, מדבר מן הכהן לא מן הלוי דהא אמר ושרת (והשאר מחקו הגר"א) ופי' הדבר שהגם שתקנו משמרות והיה העבודה שייך לכהני המשמר, מלמדני שיש דברים וזמנים שגם כהן שאינו מאנשי המשמר זוכה בעבודה וציין זה במ"ש מכל ישראל אשר הוא גר שם, כי כהני המשמר היה כל משמר גר בעיר מיוחד וכשבא זמנו הלכו כלם לעבודה, עפ"ז מציין כהן יחידי הבא לשם שבא מכל ישראל אשר הוא גר שם, לא מעיר שהמשמר שלו הלכו ביחד, רק הוא בא יחידי ממקום אחר שלא בזמן משמרתו, והאופן שילך הכהן לירושלים שלא בזמן משמרתו, הוא או כשרוצה להביא איזה קרבן או כשהולך להראות בג' רגלים, ועל האופן שמקריב שם קרבן אמר ובא בכל אות נפשו ושרת ורשות בידו להקריב הקרבן בעצמו אף שלא בזמן משמרתו וכמ"ש בב"ק (דף קט), ועוד יש אופן שיוכל לשרת שלא בזמן משמרתו בשירות של ברכת כהנים שזה מרמז במ"ש ושרת בשם ה', שהשירות הוא על הזכרת שם המפורש, ועוד אופן שיוכל להקריב בעת שעולה לרגל וזה ציין במ"ש וכי יבא הלוי מאחד שעריך, שאז יוצאים כל ישראל מכל שעריהם לעלות לרגל, וגם הכהנים יוצאים אף שאינו זמן משמרתם והרשה להם לבוא לשרת ככל אחיו הלוים המשרתים בעמידה בהקרבת הקרבנות, והיינו בקרבנות הרגל הבאים מחמת הרגל כמו שיתבאר בסי' שאח"ז, ולדעת הרמב"ן בהשגותיו למ"ע (מצוה לו) היו נמצאים כהנים שלא נתחלקו למשמרות והם באו ועבדו כל אימת שירצו, שעז"א לבד ממכריו על האבות, היינו מי שנתחלקו למשמרות ומכרו זכותם זל"ז שלא יעבוד רק בזמן משמרתו, אבל מי שלא קבעו לעצמם משמר, כל זמן שבאו נתוספו על אנשי המשמר, ולדבריו יל"פ מ"ש בספרי יכול בבן לוי וכו' ת"ל מאחד שעריך מי שלא נטלו שעריהם במק"א וכו' (וכן הביא הרמב"ן בגירסתו) ר"ל הכהנים שלא נטלו שעריהם במק"א ר"ל שלא הקבעו למשמורת שזה יכול לעבוד תמיד, כי אינו מוציא לבד ממכריו על האבות היינו שקבעו משמרותיהם בקביעות:

ט כלומר בבן לוי ממש לאפוקי כהן ואפשר לומר דלמא בכהן נמי מיירי דהא כהן נמי בן לוי הוא תלמוד לומר ושרת וכו':

י דהכי משתמע ממלת בכל אות נפשו שפי' בתאות נפשו רוצה להקריב ולא על צד חיוב משמרתו:

כ (ג"א) דאל"כ ל"ל ככל אחיו הכהנים לא הל"ל אלא ובא ושרת בכל אות נפשו אלא בכהנים הבאים לרגל איירי שיקריבו ככל אחיהם בני המשמרת. ולטעם ב' לבד קשה ל"ל בכל אות נפשו לכן צריך גם לטעם ראשון דבכל אות קאי על הנדרים והנדרות שלו שהרי מאות נפשו הוא מנדר ומנדב:

ל ובסמוך אפרש דדוקא מוספי הרגלים שבאין מחמת הרגל ולא דברים שלא מחמת הרגל: