דברים יח, יט

וִיהֵי גַבְרָא דִי לָא יְקַבֵּל לְפִתְגָמַי דִי יְמַלֵל בִּשְׁמִי מֵימְרִי יִתְבַּע מִנֵהּ

וִיהֵי גַבְרָא דְלָא יִתְקַבֵּל פִּתְגָמֵי נְבוּאָתִי דִימַלֵּיל בִּשְׁמִי מֵימְרִי יִפְרַע מִנֵּיהּ

אנכי אדרוש מעמו. והנה מיתתו בידי שמים והעד האיש אשר לא שמע אל דברי הנביא שאמר הכני נא ושם כתוב בדבר ה' וכבר היה הנביא נודע:

אל דברי. ה״ז מיותר ומה מקרא חסר אשר לא ישמע את אשר ידבר בשמי. מכאן למדו חז״ל דשלשה דברים נכלל בזה המקרא. לא ישמע הוא בעצמו אל דברי. היינו נביא המוותר על דברי עצמו. וכן לא ישמיע את דברי. וכן מי שלא יציית את הנביא:

[ע] והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי. היינו האיש המוותר על דברי נביא וכולל אם הוא בעצמו עובר דברי עצמו שגם כן אינו שומע לדברי נביא, וגם יש במשמעות מ"ש אשר ידבר בשמי ר"ל דברי שדברתי לו אשר ידבר בשמי היינו שצויתי לדבר נבואה בשמי והוא כובש נבואתו ואינו מדבר בשמי כיונה בן אמתי, וז"ש בסנהדרין (דף פט) קרי ביה לא ישמיע וקרי ביה לא ישמע, ר"ל שיש בפסוק שתי משמעות, ואמר אנכי אדרוש שהוא מיתה בידי שמים, ואמר אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו, היינו מתנבא מה שלא שמע והיל"ל אשר לא צויתי ואמר צויתיו ר"ל אף שצויתי לנביא אחר ולא צויתי אותו היינו מתנבא מה שלא נאמר לו. ואשר ידבר בשם אלהים אחרים היינו מתנבא בשם ע"ז, ומת מיתת חנק וכ"ז מובא בסנהדרין שם: