דברים יז, ט

הכהנים הלוים. הכהנים שיצאו משבט לוי:

ואל השפט אשר יהיה בימים ההם. ואפלו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו אין לך אלא שופט שבימיך:

וְתֵיתֵי לְוָת כָּהֲנַיָא לֵוָאֵי וּלְוָת דַיָנָא דִי יְהֵי בְּיוֹמַיָא הָאִנוּן וְתִתְבַּע וִיחַוּוּן לָךְ יָת פִּתְגָמָא דְדִינָא

וְתֵיתוּן לְוַת כַּהֲנַיָא דְמִשֵּׁבֶט לֵוִי וּלְוַת דַּיָּינָא דִי יְהֵי בְיוֹמַיָא הָאִינוּן וְתִתְבְּעוּן מִנְהוֹן וִיחַוּוּן לְכוֹן יַת הִלְכַת דִּינָא

הכהנים הלוים. כאשר פירשתי כי יש כהנים שאינם מייחוס לוי:

ואל השופט. הוא המלך שכתב משנה התורה מיד הכהנים:

ואל השופט. במקום שיהיה:

ובאת אל הכהנים הלוים. שהם מורי התורה. ואל השופט אשר יהיה בימים ההם. אין לך אלא שופט שבימיך, יפתח בדורו כשמואל בדורו, זהו לשון אשר יהיה בימים ההם, אע"פ שאינו בחכמה כשאר השופטים שהיו לפניו צריך אתה לשמוע לו, אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל.

וכתב הרמב"ן ז"ל הצורך במצוה זו גדול, כי התורה נתנה לנו בכתב, והדעות לא ישתוו בכל הדברים הנולדים ואז ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות, ולכך חתך לנו הכתוב הדין הזה שנשמע לב"ד הגדול העומד לפני השי"ת בכל שיאמר לנו בפירוש התורה כמו שקבלו עד משה מפי הגבורה, כי על הדעת שלהם הוא נותן לנו את התורה אפילו יהיה בעיניך בהפך מדעתך כמי שמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב כי הם יודעי האמת ורוח הקדש שורה עליהם לכוין אל האמת לעולם.

ובאת אל הכהנים תשובה למיני ישראל שפוקרין בדברי חכמים אם נתנה התורה ככתבה ולא לענין אחר למה הוצרך לבא לירושלים.

ודרשת והגידו לך. פרוש, עליך אתה לדרוש שיאמרו לך טעם הדין, והם גם כן חיבים להגיד לך טעם דבריהם, אבל אם לא דרש אין חיוב עליהם להגיד לו.

ובאת אל וגו׳. אם לא נתברר גם בב״ד בירושלים אזי תבוא אל הכהנים הלוים וגו׳. היינו כהנים חכמי ישראל כמש״כ לעיל י׳ ח׳ משמעות הכהנים הלוים היינו החכמים:

ואל השופט וגו׳. הוא המופלא החותך הדין וקובע הלכה למעשה:

אשר יהיה בימים ההם. באשר חקירת הלכה למעשה בדרך פלפול והכרח אינם שוין בכל זמן. ע״כ פירש הכתוב כי לפי אשר יהי׳ בימים ההם כך יגידו מן המקום ההוא:

ודרשת. תציע לפניו ולפני הסנהדרין היושבים לפני המופלא החקירות שיש לכל א׳ מהחולקי׳:

והגידו לך את דבר המשפט. לא שיאמרו הפסק בלי חקירה וטעם אלא אחר שישמעו חקירות שני הצדדים. יעמידו על האמת לפי דעתם. להגיד כי כך יש לחקור וזהו דבר המשפט:

[כ] ובאת אל הכהנים הלוים, כבר בארנו (בסי' הקודם) שמציין בזה הב"ד שיושבים על פתח העזרה, ומדרגתם כמדרגת ב"ד שביבנה שאין חייב מיתה על המראתם, בכ"ז אם אמרו לו מצוה לשמוע בקולם וה"ה בקול ב"ד שביבנה, ומ"ש אל הכהנים הלוים מלמד שמצוה שימצאו בין הסנהדרין כהנים ולוים שהם נקבעו בעצם להורות וללמד כמ"ש יורו משפטיך ליעקב (דברים ל״ג:י׳) כי לא תאבד תורה מכהן (ירמיהו י״ח:י״ח) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳) ובכ"ז אינו מעכב בדיעבד, דהא כתיב ואל השופט שפירושו או אל השופט (כמו שפי' בפסוק יב):

[כא] אשר יהיה בימים ההם, מ"ש ריה"ג נזכר בסנהדרין (דף כח), ומ"ש ד"א כן הגיה הגר"א נזכר בר"ה (דף כה ע"ב), ומ"ש את דבר המשפט ולא אמר את המשפט, מציין שלא לבד המשפט עצמו כי גם דבריו ופרטיו ודקדוקיו צריך לדרוש מפיהם:

ו ר"ל וכי אפשר שילך אדם אל השופט שאינו בימים ההם. אלא ללמדך בא אפילו אינו וכו':