דברים יז, כ

ולבלתי סור מן המצוה. אפלו מצוה קלה של נביא:

למען יאריך ימים. מכלל הן אתה שומע לאו וכן מצינו בשאול שאמר לו שמואל שבעת ימים תוחל עד בואי אליך להעלות עלות (שמואל א' י, ח) וכתיב ויוחל שבעת ימים (שמואל א' יג, ח) ולא שמר הבטחתו לשמור כל היום, ולא הספיק להעלות העולה עד שבא שמואל ואמר לו נסכלת לא שמרת וגו' ועתה ממלכתך לא תקום (שם יג ז. יד). הא למדת, שבשביל מצוה קלה של נביא נענש:

הוא ובניו. מגיד שאם בנו הגון למלכות הוא קודם לכל אדם:

בְּדִיל דְלָא יְרִים לִבֵּהּ מֵאֲחוֹהִי וּבְדִיל דְלָא יִסְטֵּי מִן תַּפְקֶדְתָּא יַמִינָא וּשְׂמָאלָא בְּדִיל דְיוֹרֵךְ יוֹמִין עַל מַלְכוּתֵהּ הוּא וּבְנוֹהִי בְּגוֹ יִשְׂרָאֵל

מְטוּל דְּלָא יָגִיס לִבֵּיהּ יַתִּיר מִן אָחוֹי וּמְטוּל דְּלָא יִסְטֵי מִן תַּפְקֵידְתָּא לְיַמִינָא וְלִשְמָאלָא מִן בִּגְלַל דְּיִנְגוֹד יוֹמִין עַל מַלְכוּתֵיהּ הוּא וּבְנוֹי בֵּינֵי יִשְרָאֵל

לבלתי רום לבבו מאחיו נרמז בכאן בתורה איסור הגאות כי הכתוב ימנע את המלך מגאות ורוממות הלב וכל שכן האחרים שאינן ראויים לכך כי בראוי להתרומם ולהתגדל יזהירנו להיות לבבו שפל ככל אחיו הקטנים ממנו כי הגאוה מדה מגונה ונמאסת אצל האלהים אפילו במלך כי לה' לבדו הגדולה והרוממות ולו לבדו התהלה ובו יתהלל האדם כענין המבואר על יד המלך שלמה (משלי טז ה) תועבת השם כל גבה לב וכתיב (ירמיהו ט כג) כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו':

לבלתי רום לבבו. אם היה חפשי מהמצות:

ולבלתי סור. כי אם לא ילמד לא ידע מה המצוה ושכרו למען יאריך ימים:

לבלתי רום לבבו מאחיו. זה נתינת טעם לכסף וזהב לא ירבה לו

ולבלתי סור מן המצו' זו נתינת טעם לוכתב לו את משנה התורה הזאת לספר תורה התלוי בזרועו ויוצא ונכנס עמו ושמעתי כי אותו ס"ת התלוי בזרועו לא היה כתוב בו כי אם עשרת הדברים ולפי שיש מן אנכי עד לרעך תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות קרוי ס"ת:

לבלתי רום לבבו מאחיו הפ' מתחיל ומסיים בל' רמז שיצא מלכות מיהודה ששמו עולה ל' ול' מעלות במלכות ודוד בן ל' שנה במלכו ולכך אמר שירה שמתחלת בל' והוא למנצח לעבד ה' לדוד:

למען יאריך ימים על ממלכתו. מכלל הן אתה שומע לאו. וכן מצינו בשאול על שעבר מצוה קלה שאמר לו הנביא (שמואל א י׳:ח׳) שבעת ימים תוחל עד באי אליך, אמר לו (שם יג) נסכלת לא שמרת וגו', ועתה ממלכתך לא תקום.

הוא ובניו. למדך הכתוב שהמלכות ירושה, ואין צריך למשוח מלך בן מלך כי אם הראשון בלבד, אבל אם נפלה מחלוקת בישראל ואינן מסכימים מי ימלוך, אותו שהכל מסכימים להמליכו צריך משיחה, זהו שאמר בקרב ישראל, ודרשו רז"ל בזמן ששלום על ישראל, כלומר השלום בישראל הוא שהמלכות ירושה ואינו צריך משיחה. ומה שמשחו שלמה והוא היה בן מלך כבר דרשו רז"ל מפני מחלוקתו של אדוניה בן חגית.

לבלתי רום לבבו מאחיו היינו טעמא לכסף וזהב לא ירבה לו.

ולבלתי סור מן המצוה היינו טעמא לוהיה עמו וקרא בו.

למען יאריך ימים לפי שהרבנות מקברת את בעליה צריך הוא לדבר שיאריך ימים, ומטעם זה אומרין יחי המלך בשעה שמעמידין מלך.

לבלתי רום לבבו מאחיו. זו נתינת טעם לכסף וזהב לא ירבה לו ולבלתי סור מן המצוה נתינת טעם לכתב לו משנה ספר התורה שתולה בזרועו ויוצא ונכנס עמו ושמעתי כי אותו ספר התורה לא היה כתוב בו רק עשרת הדברים ולפי שיש מאל"ף דאנכי עד אשר לרעך תרי"ג אותיות כנגד המצות קרוי ס"ת:

לבלתי רום לבבו. פרוש על דרך אמרם זכרונם לברכה (אבות ו:א) ״ומלבשתו ענוה ויראה״, והוא אמרו כי באמצעות קריאת התורה לא ירום לבבו וגו׳, וכנגד היראה אמר לפני זה ״למען ילמד ליראה״.

לבלתי רום לבבו. עוד תפעול קריאת התורה תמיד לשמרהו מרום לב:

ולבלתי סור מן המצוה. כפרש״י מצות הנביא בזמנו. וזה שייך להרמת הלב. דבאמת מלך גדול מנביא כדתנן שלהי מס׳ הוריות. אבל מ״מ יש לו לדעת בלב דגדול מעלת הנביא בדבר ה׳ ממנו:

למען יאריך ימים וגו׳. עוד תהי׳ קרה״ת תועיל שבשביל זה יאריך ימים וגו׳:

[לט] למען יאריך ימים על ממלכתו, מ"ש אם עושה הוא וכו' כדאי, התבאר (בסי' לד) בדיוק שם ממלכה, וממ"ש הוא ובניו מבואר שהמלכות ירושה, ומ"ש בקרב ישראל, ר"ל שכן המנהג בישראל לכל השררות שהם ירושה, ועי' בהוריות (דף יא), ועמ"ש למען יאריך ימים שהוא תנאי שלא יזכה לארך ימים רק אם יעשה כן כמו שנזכר בענין, מביא שלכן נתן ה' לשלמה עושר וכבוד בלי תנאי, ועל הארכת ימים התנה עמו תנאי אם ישמור את התורה, כי אחר שהתנה בתורה תנאי זה לא יכול להבטיח לו ארך ימים רק על תנאי, משא"כ עושר וכבוד שלא התנה עליהם בתורה נתן לו בלי תנאי:

נ כלומר מכאן למד שמואל הנביא שהעובר על מצות הנביא לא יאריך ימים על ממלכתו ואמר לשאול נסכלת כאשר לא שמעת וגומר: