דברים טו, ט

וקרא עליך. יכול מצוה, תלמוד לומר (דברים כד, טו) ולא יקרא:

והיה בך חטא. מכל מקום, אפלו לא יקרא אם כן למה נאמר וקרא עליך, ממהר אני לפרע על ידי הקורא יותר ממי שאינו קורא:

אִסְתַּמַר לָךְ דִילְמָא יְהֵי פִתְגָם עִם לִבָּךְ בִּרְשַׁע לְמֵימַר קְרִיבָא שַׁתָּא שְׁבִיעֲתָא שַׁתָּא דִשְׁמִטְתָא וְתַבְאֵשׁ עֵינָךְ בְּאָחוּךְ מִסְכֵּנָא וְלָא תִתֵּן לֵהּ וְיִקְרֵי עֲלָךְ קֳדָם יְיָ וִיהֵי בָךְ חוֹבָא

אִסְתַּמָּרוּ לְכוֹן דִּלְמָא יְהֵי פִּתְגָם עִם לִבְּכוֹן דְּזָדָנוּתָא לְמֵימָר קְרֵיבַת שַׁתָּא שְׁבִיעֲתָא שַׁתָּא דִשְׁמִיטְתָא וְתִבְאַשׁ עֵינֵיכוֹן בְּאָחוּכוֹן מִסְכֵּנָא וְלָא תִתְּנוּן לֵיהּ וְיִקְבּוֹל עֲלֵיכוֹן קֳדָם יְיָ וִיהֵי בְּכוֹן חוֹבָא

בליעל. שם וי״א שהיא מלה מורכבת כגון תפלה שלא יעל ולא יגאל ולא יחיה:

ורעה עינך. כמו ושבה אל בית אביה והמלה מהשניים הנראים:

השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך - דבר בליעל כלומר, דבר שהוא של רֶשַׁע כמו: דבר בליעל יצוק בו. שפתרונו כך.

קרבה שנת השבע שצויתיך שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ולפיכך ורעה עינך וגו'.

השמר לך וגו׳. קאי על באחד שעריך. דמהדורי אפיתחא. ובבוא שביעית והשדות והגנות פתוחים לכל עובר הרי המה מלאים על כל שדה ועל כל גנה:

ולא תתן לו. מאומה:

[קלז] השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, בכתובות (דף סח) ובב"ב (דף י) ריב"ק אומר המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עע"ז נאמר כאן וכו' וכן גי' הגר"א פה, ומ"ש קרבה שנת השבע ז"ש ריה"ג, התבאר למעלה (סי' קכד):

[קלח] ורעה עינך וגו' וקרא עליך אל ה', וגבי מלין שכר שכיר תפס הלשון (לקמן כב) ולא יקרא עליך, כי במלין שכרו י"ל עליו טענה ובודאי יקרא אמר תן שכרו כדי שלא יקרא אבל במניעת הצדקה אין סברא שיקרא אל ה' אמר שאם יקרא בכ"ז יהיה בך חטא, עכ"פ מבואר שרשות בידו לקרא או שלא לקרא, ומלשון והיה בך חטא שאינו מציין העונש רק מה שחטא וזה לא יתהוה ע"י הקריאה כי גם כשלא יקרא הרי חטא, ומוכרח שמ"ש כי יקרא והיה בך חטא היינו שאז יתגלה עונש החטא תכף וימהר לפרע:

ג בפרשת כי תצא כתיב האי קרא ואף על פי שהמקרא ההוא בשכיר יום קמיירי והמקרא הזה בהלוואת עני מיירי מכל מקום תרווייהו בעני קמיירי כתיב הכא באחיך האביון וגו' וכתיב התם כי עני הוא וגו':