דברים א, מא

ותהינו. לשון (במדבר יד, מ) הננו ועלינו אל המקום, זה הלשון שאמרתם, לשון הן, כלומר נזדמנתם:

וַאֲתֶבְתּוּן וַאֲמַרְתּוּן לִי חַבְנָא קֳדָם יְיָ אֲנַחְנָא נִיסַק וּנְגִיחַ קְרָב כְּכֹל דִי פַקְדָנָא יְיָ אֱלָהָנָא וְזָרֶזְתּוּן גְבַר יָת מָנֵי קְרָבֵהּ וְשָׁרֵיתוּן לְמֵיסַק לְטּוּרָא

וַאֲתֵיבְתּוּן וַאֲמַרְתּוּן לִי חַבְנָא קֳדָם יְיָ אֲנַחְנָא נִיסַק וְנָגִיחַ קְרָב כְּכָל דְּפַקְדָנָא יְיָ אֱלָהָנָא וַאֲסַרְתּוּן גְּבַר יַת מָאנֵי זַיְינֵיהּ וְשָׁרֵיתוּן לְמֵיסוֹק לְטַוְורָא

וטעם אנחנו בעצמנו נעלה ונלחמנו לא נניח הדבר לבנינו אחרינו כאשר אמרת:

ותהינו. ותאמרו הן ואל תתמה איך יבא פעל נגזר ממלה מדבקת כי כן מלת על גם פן שמצאנו אפונה כאשר פירשתיו וי״א שהוא מגזרת הין והטעם מדה והוא רחוק:

ותהינו - הננו ועלינו.

ותהינו לעלות ההרה. מהו ותהינו שהיו אומרים מטפה נתמלא הין מדבר מועט נתמלאת סאתם כלומר בשביל דבר מועט כעס הקב"ה עלינו:

ותהינו. מלשון הן, כלומר אמרתם הננו ועלינו. והתרגום אמר ושריתון למיסק לטורא, כי המזמין עצמו לדבר לומר הנני הוא המתחיל בו, וכן (תהילים פ״ח:ט״ז) נשאתי אימך אפונה, מלשון פן, כלומר נשאתי אימך פן אענש.

ותענו ותאמרו וגו׳ עד ולא האזין אליכם מפורש בפ׳ שלח.

ותהינו לעלות ההרה. שהיו אומרים מטפה נתמלא הין וה"פ בשביל דבר מועט נתמלא סאתינו כלומ' בשביל דבר מועט כעס ה' עלינו. כתוב א' או' ותזידו וכתוב א' אומר ותהינו כלומר שהזידו על חניותיו של מקום:

ותהינו. כשאמר לכם הק' הנה נתתי לפניכם את הארץ אמרתם לא, שלא רציתם לעלות, וכשאמר לא תעלו ולא תלחמו אמרתם הן, ותהינו:

ותענו וגו׳ אנחנו נעלה וגו׳. אף על גב שאין הארון והמחנה הולך מ״מ אנחנו נעלה:

ותהינו. אין הנו״ן משמש לרבים אלא שרשית כמו ותכינו שהכינותם עצמכם. וכ״פ הראשונים:

ותענו אותי ותאמרו, עתה בא להודיע ג"כ לדור אחרון מה היה הסבה שהוכו אז מן האמורי, בל יחשבו שהיה מפני חלישותם נגד האמורי ושהיה ענין טבעי, הודיע שגם בזה היו הם הגורמים דבר זה, שאחר שהיה גז"ד בשבועה שלא יכנסו לארץ ונצטוו שיחזרו לאחוריהם דרך ים ומשה אמר להם כ"ז לא שמעו לפקודת ה', ותענו אותי ותאמרו, הנה נגד מה שחטאנו אנחנו מתודים כי חטאנו לה' ומודה ועוזב ירוחם, ונגד מה שלא שמענו ללכת ללחום אנחנו נעלה ונלחמנו, והנה גם בזה היו עדיין בטעותם שמלחמה זו תהיה מלחמה טבעיית ושחטאו במה שהאמינו למרגלים כי עז העם ולא שמעו לדברי כלב שאמר עלה נעלה וירשנו אותה ר"ל שכח ישראל מספיק לנצח את הכנעני גם מצד הטבע ועז"א אנחנו נעלה ונלחמנו כי ננצח אותם בדרך מלחמה בכחנו:

ת משום דקשה ליה מה שייך לשון הן על זה ודאי כשאדם אומר לחבירו עשה לי דבר זה אז שייך להשיב הן אבל הכא הקדוש ברוך הוא ומשה מיחו בהם שלא יעלו אם כן מה שייך למימר הן ועל זה פירש כלומר נזדמנתם שהייתם מזומנים לכך לעשות והוי כאלו אמרו בפירוש הן:

ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה וגו' עד הר שעיר ימים רבים. אחרי אשר אדונינו משה בדבריו הסיר מלב השומעים הספק אשר היה אפשר שיפול בהם על מה היתה סבת עכוב אבותיהם במדבר מ' שנה כמו שזכרתי. ראה ג"כ להסיר הספק הב'. והוא למה ישראל לא ילחמו עם כל המלכים אשר עברו שם. ולמה נפלו לפני האמורי לחרב. אם היתה מלחמתם בכח אלהי. ולזה ראה להודיעם תחלה שמה שקרה אותם לפני האמורי לפי שעשו מלחמה עמו בהיותם מצווים מהש"י שלא ילחמו. הו' להיותם נזופים ממנו ית' בעון המרגלים. וזהו ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה וגו'. ר"ל שהם היו מתחרטים ממה שעשו. ולפי שהיה כלל חטאם אם מה שבינם לבין הש"י בהמרותם את פיו ובהטיחם דברים כנגדו. ואם בחולשת לבבם שקנו מדברי המרגלים. לכן החרטה היתה בשניהם במה שביניהם למקום אמרו חטאנו לה' ועל חולשת לבבם אמרו אנחנו נעלה ונלחמנו וכוונו בזה לומר שהם ילחמו בגבורתם. ומזה חגרו כלי מלחמתם. ונזדמנו לעלות ההרה. וזהו אמרו ותהינו לעלות ההרה. שהוא כפי' רש"י מלשון הנה. כמו הננו ועלינו. וזכר שהאל ית' לא רצה בזה יען היתה תשובתם בגאוה ובוז וגאון גבורתם. ולזה אמר למשה אמור אליהם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו. ר"ל הנה המלחמה הזאת איננה אנושית כי אם אלהית ולה' התשועה. לא לכם וכיון שאינני בקרבכם מה לכם עלותכם כי לא די שלא תועילו. אבל גם תנגפו לפני אויביכם. וזכר משה כי הוא התרה בהם ולא שמעו אליו. אבל בזדון לבבם עלו להלחם ולא לבטחונם בה' אבל להמרותם את פיו בדרך זדון עלו ההרה. וזהו ותמרו את פי ה' ותזידו לעלות ההרה. והיה כח מאמרו שכאשר דבר הש"י להם עלה רש המה לא אבו לעלות. ונאמר אמר להם לא תעלו ולא תלחמו. אז אמרו אנחנו נעלה ונלחמנו ויזידו לעלות ההרה. ורשם בזה עוד שטות' שבזדון עלו להר שהאויבים היו בראש ההר וישראל עלו מלמטה. ולזה היה מהראוי שיכום ושירדפו אחריהם. וזהו ויוצא האמרי לקראתם ורדף אותם כאשר תעשנה הדבורים שירדפו האדם ויכו אותו. כך האמורי רדף אחרי ישראל ויכם עד החרמה. והנה הביא ראיה שהיה זה בעונם ממה שהם עצמם הודו בדבר. וזהו ותשובו ותבכו לפני ה' ואף על פי ששערי דמעות לא ננעלו אף על פי כן לא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם. כמושל שיקצוף על עבדיו שלא די שלא יכפרם. אבל גם השמיעה לבד לא ירצה לשמעם. ובזה השלים משה לתת הסבה איך הכה האמורי לישראל במלחמה. והוא אמרו עוד (דברים א' מ"ה) ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם. פרש"י וז"ל שישבו שם י"ט שנים כמו שישבו י"ט שנים אחרות בכל המסעות שהלכו אחר כך ורבי אברהם ב"ע אמר כימים אשר ישבתם לרגל את הארץ. ר"ל יום לשנה ולפי הפשט יהיה כימים אשר ישבתם. ר"ל יהיו מה שיהיו אין צורך בזכרם כי היה נודע להם מספרם. וזהו ונפן ונסע המדברה וגומר ונסב את הר שעיר ימים רבים: