דברים א, לו

אשר דרך בה. חברון, שנאמר (במדבר יג, כב) ויבא עד חברון:

אֱלָהֵן כָּלֵב בַּר יְפֻנֶה הוּא יֶחְזִנַהּ וְלֵהּ אֶתֵּן יָת אַרְעָא דִי דְרַךְ בַּהּ וְלִבְנוֹהִי חֲלַף דִי אַשְׁלִים בָּתַר דַחַלְתָּא דַיְיָ

אֱלָהֵן כָּלֵב בַּר יְפוּנֶה הוּא יֶחֱמִינָהּ וְלֵיהּ אִיתֵּן יַת אַרְעָא טַבְתָא אַרְעָא דְחֶבְרוֹן דִּמְטַיֵּיל בָּהּ וְלִבְנוֹי חוֹלַף דְּאַשְׁלִים בָּתַר דַּחַלְתָּא דַיְיָ

זולתי. היו״ד נוסף כי נמצא בלא י':

ולו אתן את הארץ אשר דרך בה. היא חברון:

הארץ אשר דרך בה. היא חברון שנאמר (במדבר יג,כב) ויבא עד חברון. והזכיר כלב תחלה כי הש"י יזכירנו כן לעולם ואחריו יהושע.

[זולתי יו״ד יתרה].

[הארץ אשר דרך בה אשר הלך בה].

מלא אחרי ה׳ מלא דברי משה שהיה מדבר בשמו.

הוא יראנה ולו אתן וגו׳. צריך לדעת למה הצרך לומר ״יראנה״ כיון שמבטיח לתתה לו, בכלל מאתים מנה. ונראה שנתכון ה׳ לומר ששתי זכיות היו ביד כלב בענין זה ובשבילם זכה לשני דברים: א׳ – שפנה עצמו מעצת המרגלים ולא אמר רע, ב׳ – שאדרבה היה סותר דברי המרגלים למלאת אחרי ה׳, דכתיב (במדבר יג:ל) ״ויהס כלב״ וגו׳. ויעד לו ה׳ שני דברים טובים: כנגד מה שפנה עצמו מעצת המרגלים עלה בידו זכות שלא ימות בגזרתם, והוא מה שסמך לומר בן יפנה הוא יראנה, פרוש בשביל שפנה עצמו מעצת המרגלים יצא מכלל גזרת ״אם יראה איש וגו׳ וכל מנאצי לא יראוה״ (במדבר יד:כג). וכנגד שמלא אחרי ה׳ נתן לו את הארץ, והוא אמרו ״ולו אתן את הארץ וגו׳ יען אשר מלא אחרי ה׳״.

יען אשר מלא. בדגש כמו דכתיב בפ׳ שלח ועבדי כלב וגו׳ וימלא אחרי בדגש. ולא כמש״כ בפ׳ מטות בלתי כלב וגו׳ כי מלאו אחרי ה׳. בבנין הקל. וביארנו שם דמשמעו מלאו אחרי ה׳ בקל היינו שאומרים ללכת אחרי השגחתו ולא כאומרים שטוב להיות חפשי מהשגחתו. אבל בבנין חזק משמעו שנכנס בחברון במקום סכנה למען העלות עליו השגחתו. וזה הדבר אשר היה כלב מצוין מיהושע באותה שעה שהזמין ה׳ לפניו. אמנם כאן כתיב אחרי ה׳ ולא כתיב אשר מלא אחרי. ובפ׳ מטות ביארנו דבכל מקום דכתיב אחרי ה׳. אין הכונה שהוא בעצמו נכנס תחת השגחתו אלא שמצוה ומדריך את הכלל שילכו אחרי השגחת ה׳. וכאן שמדבר מיד ע״ד יהושע מש״ה פירש הכתוב אחרי ה׳. דמש״ה התחבר יהושע לכלב באותו גזרה להנצל גם הוא משום שגם הוא מלא אחרי ה׳ במה שאמר טובה הארץ מאד מאד. ונמצא פירש אשר מלא אחרי ה׳. נכלל בזה שני דברים:

זולתי, ולא הוציא מן הכלל רק את כלב ויהושע והפחותים מבן עשרים, רק שהבדיל בין כלב ובין יהושע, שלכלב הבטיח שהוא יראנה ר"ל שאינו בכלל הגזרה, ונוסף לזה יהיה שכרו שלו אתן את הארץ אשר דרך בה ר"ל מה שנתנו לו את חברון כמו שנז' בספר יהושע (סי' י"ד) שמשה נשבע לו לתת לו את חברון ששם ענקים וערים בצורות, והוא מלא אחרי ה' כמ"ש ויהס כלב את העם וכו' לאמר עלה נעלה וירשנו אותה, וליהושע נתן שכר אחר שהוא ג"כ יבא שמה והוא יהיה המנחיל ועז"א יהושע וכו' אותו חזק כי הוא ינחילנה, ומ"ש גם בי התאנף ה' הוא מאמר מוסגר שלמה שא"ל ה' שיהושע ינחילנה את ישראל, הקדים שזה היה מפני שגם בי התאנף ה' בגללכם ונגזר גם עלי שלא אבא אל הארץ, וכבר בארתי זאת בארוכה בתורה אור פ' שלח ובהתו"ה פ' חוקת אצל חטא מי מריבה שעקר הגזרה שלא יכנס משה לארץ נגזר בסבת חטא המרגלים רק שהיה גז"ד בלא שבועה ואם היה מתקדש שם ה' במי מריבה היה אפשריות שתתבטל הגזרה וע"י חטא מי מריבה לא היה אפשר לשנות הגזרה עיי"ש ששם בארתי הדבר בארך ואין לכפול הדברים והנה בזה הודיע לדור אחרון הסבה שנעו ארבעים שנה במדבר והוסיף דברים שלא נכתבו בפ' שלח שהם אמרו נשלחה אנשים לפנינו ושמשה אמר להם לא תערצון ולא תיראון מהם שאז לא הוצרך לכתבם שהיו ידועים לכל ועתה הוצרך להודיעם, משא"כ בספור שליחות המרגלים קצר בכאן אחר שכבר נכתבו בספר במדבר:

ש ר"ל וכי כל הארץ נתנה לכלב: