דברים א, ב

אחד עשר יום מחרב. אמר להם משה ראו מה גרמתם, אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך אחד עשר יום, ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים, שהרי בעשרים באיר נסעו מחורב שנאמר (במדבר י, יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו' ובעשרים ותשעה בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע, צא מהם שלשים יום שעשו בקברות התאוה, שאכלו הבשר חדש ימים, ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר שם מרים, נמצא בשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך, וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ, ובשביל שקלקלתם הסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה:

מַהֲלַךְ חָד עֲשַׂר יוֹמִין מֵחוֹרֵב אוֹרַח טּוּרָא דְשֵׂעִיר עַד רְקַם גֵיאָה

מַהֲלַךְ חַדְסַר יוֹמִין מֵחוֹרֵב מֵאוֹרַח טַוְורָא דְגַבְלָא עַד רְקַם גֵּיאָה וְעַל דִּי סְטִיתוּן וְאַרְגַּזְתּוּן קֳדָם יְיָ אִיתְחַרְתּוּן אַרְבְּעִין שְׁנִין

מַהֲלַךְ חַד עֲשַר יוֹמִין מִן טוּרָא דְחוֹרֵב אוֹרַח טוּרָא דְגַבְלָא עַד רְקַם דְּגֵיעָא עַל דַּחֲטָתוּן וְאִרְגַזְתּוּן קֳדָמוֹי אִתְעַכַּבְתּוּן וַהֲלַכְתּוּן יַתְהוֹן לְאַרְבְּעִין שְׁנִין:

וטעם אחד עשר יום מחרב יודיענו הכתוב שיעור המדבר כי מחורב שיצאו משם עד קדש ברנע מהלך אחד עשר יום בלבד כי קרוב הוא בדרך הר שעיר וקדש ברנע הוא סוף המדבר בגבול הר האמורי שהוא נחלת ישראל ושם ארץ סיחון ועוג אשר שם באר התורה בגיא מול בית פעור ואחרי כן אמר שהם הלכו דרך הר האמורי כל המדבר הגדול והנורא ואחרי כן יספר כי בקדש ברנע שהוא בתחום נחלתם בקשו מרגלים ונשתבש דרכם והלכו דרך ים סוף לאחור ולא לפנים עד מלאת ארבעים שנה ובעבור שלא היו ישראל עתה במדבר כי כבר נכנסו בארץ מואב הנזכרת דרש אונקלוס כי במדבר בערבה רמוזים הם לתוכחות ועוד כי מדוע יזכיר כל אלה המקומות ויתן סימנים ומצרים יותר מן המוכר שדה ושיעור הכתוב לדעתו אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן דבר במדבר בערבה ובמול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב ואחד עשר יום מחורב כי הזכיר להם כל מה שעשו במקומות האלה ואחר כן אמר הכתוב כי שם בעבר הירדן הנזכר הואיל לבאר התורה אחר הוכיחו אותם ויען ויאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר וכך הוא נדרש בספרי (דברים א) על דעת רבי יהודה אבל רבי יוסי בן דורמסקית עשה אותן מקומות שנקראו כן:

אחד עשר יום. הטעם שדבר אלה הדברים באותם י״א יום מחורב. שהלכו מחורב עד קדש ברנע וכבר הגדתי לך כי מקדש ברנע הלכו המרגלי' ואחר שנשבע השם שלא יכנסו לארץ לא התחדש' מצו' רק בשנת הארבעים כי כן מצאנו והעד שאמר באר את התורה הזאת הנה באר התורה שאמר בין פארן ובין תפל כי רוב המצות הם בספר הזה וכן פי' ככל אשר צוה ה' אותו אליהם בעבר הירדן במדבר בערבה ואם תבין סוד (השרים) [צ״ל השנים] עשר גם ויכתוב משה והכנעני אז בארץ בהר ה' יראה גם והנה ערשו ערש ברזל תכיר האמת:

אחד עשר יום מחורב - גירסה א: מי חכם ויבן זאת כי פסוק לא נכתב אלא לפי שכתוב לפנינו: וניסע מחורב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא דרך הר האמורי ונבוא עד קדש ברנע - סמוך לא"י, שמקדש ברנע שלחו מרגלים ונשתהו שם ארבעים שנה לכך הוא מפרש כן. כשנסעו מחורב ללכת דרך הר שעיר, דרך ישרה, היו יכולים להיכנס לא"י האחד עשר יום עד קדש ברנע, אבל לפי שחטאו ונסב את הר שעיר ימים רבים, עד ארבעים שנה וגו', וזהו שאמר לפנינו: וניסע מחורב וגו' ונבוא עד קדש ברנע - בימים מועטים שאין בהם כי אם מהלך אחד עשר יום, אבל מקדש ברנע שלחתי מרגלים ונשתהיתם ארבעים שנה בחטאתיכם. גירסה ב: זה אמיתת הדבר שמתחיל לספר כי לא עכבו בדרך לבד אחד עשר יום מחורב עד קדש ברנע ומיד היו מזומנים ליכנס לארץ ישראל באותו הדרך שהלכו מרגלים כמו שאמר להם משה: עלו זה בנגב ועליתם את ההר - וכמו האמור בסוף הפרשה: וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר וגו'. וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום וגו' - וגם לפנינו: ותזדו ותעלו ההרה - כל אלו הפסוקים מוכיחים כי מיד אלמלא חטאו במרגלים קרובים היו ליכנס לארץ ישראל מיד.

קדש ברנע - הוא מדבר פארן וכשנסעו מחורב בשנה שניה בעשרים בחדש, כמו שכתוב בפרשת בהעלתך: ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים - ולמעלה כתוב בתחלת הפרשה: ויהי בשנה השנית - וכתיב בתריה: ויסעו בני ישראל למסעיהם על פי ה' ממדבר סיני וישכון הענן במדבר פארן - ואח"כ הולך ומספר היאך באו למדבר פארן שבתוך כך: ויהי העם כמתאוננים - והתאוו תאוה שעל כך נקרא שם המקום: קברות התאוה - ומשם באו לחצרות ושם נצטרעה מרים ונשתהו שם שבעת ימים ואחר נסעו העם מחצרות עד שבאו ויחנו במדבר פארן וזהו: וישכן הענן במדבר פארן - שאומר למעלה וזהו: אחד עשר יום מחורב - שהיו הולכין דרך הר שעיר שלשה ימים כמו שכתוב: ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים - ובשבעה ימים שלא נסעו - עד האסף מרים - הרי עשרה וביום אחד עשר נסעו מחצרות ויחנו במדבר פארן הוא קדש ברנע, שמשם נשתלחו המרגלים כמו שכתוב: וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן אל מדבר פארן קדשה וגו' - וגרם העון ונגזר גזירה להשלמת עכבתם מ' שנה, כמו שכתוב לפנינו: והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה עד תום כל הדור וגו'. ומה שכתוב: ונסב את הר שעיר ימים רבים - זה היה לאחר שנסעו מקדש עד שבאו להר ההר על גבול ארץ אדום בשנת הארבעים. כל זה פירשתי אני הצעיר מפירוש כתב ידו של רבינו, כי רבי אלעזר מבליינצי העמידני על האמת. ועתה אשוב לפירוש רבינו שמואל זצ"ל וכן הורה לי הרב.

אחד עשר יום מחורב כו'. וזה כי כל ל"ח שנה שהניעם במדבר אנה ואנה לא הלכו בדרך ישר מכוון אל מקום נודע וכשהיו מגיעים אל מקום אשר משם היו נעים וחוזרים לאחוריהם או לצדדין ולא בדרך ישר היה משה אומר להם ראו מה גרמתם שהרי מהלך י"א יום יש מחורב עד קדש ברנע דרך הר שעיר שהוא הדרך היותר קצר אצל עוברי דרכים. והאל ית' הוליך אתכם לקדש ברנע בג' ימים דרך המדבר הגדול והנורא ומפני עונכם אתם נעים כל זה הזמן. וכל זה היה אומר למען יזכרו וישובו אל ה':

אחד עשר יום מחורב. גם זה מן התוכחות, ואמר יש מחורב עד קדש ברנע אחד עשר יום ואתם הלכתם אותם בשלשה ימים, ומכאן יש לכם להבין כי עונותיכם גרמו להתעכב במדבר ארבעים שנה, שאילו לא כן היה הדרך מתקצר לכם ובעונותיכם נתארך. וכיצד הלכו אותו בשלשה ימים, מצינו שבעשרים באייר נסעו מחורב שנאמר (במדבר י׳:י״א) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן, ובכ"ט בסיון שלחו מרגלים מקדש ברנע, ואם תוציא למפרע מכ"ט בסיון עד כ' באייר שלשים יום ששהו בקברות התאוה באכילת הבשר ושבעה ימים בחצרות להסגרה של מרים, נמצא שבשלשה ימים הלכו כל הדרך.

ובמדרש אלה הדברים רבה אחד עשר יום מחורב אחד עשר יום היו ישראל מושלמים להקב"ה, כלומר מארבעים יום שהיה משה בהר היו ישראל אחד עשר יום ולא יותר בשלום עמו, וכ"ט יום לתשלום ארבעים יום חשבו לעשות העגל. וחד אמר שני ימים היו מושלמין בחורב לא יותר, שנאמר (ישעיה כח) ואותי יום יום ידרושון, וחד אמר יום אחד שנאמר (דברים ד׳:י׳) יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, וחד אמר אפילו יום אחד לא היו מושלמין אלא בו ביום עשו עבודה זרה, שנאמר (ישעיהו י״ז:י״א) ביום נטעך תשגשגי. דבר אחר אחד עשר יום מחורב, אחד שבעשרת הדברות הכעסתם אותו מחורב.

אחד עשר יום מחרב מקצר מדברים שנאמר במהלך אחד עשר יום שעשו מחורב עד שלוח המרגלים מקדש ברנע שהרי מיום שנשבע הקב״ה שלא יכנסו לארץ לא נתחדשה מצוה רק בשנת הארבעים.

אחד עשר יום חסר בי״ת כאילו כתוב באחד עשר יום דוגמא כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים וגו׳ אם הגד תגידו אותו לי שבעת ימי המשתה דשופטים. הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים דשמואל ועוד הרבה.

אחד עשר יום פרש״י אמר להם משה וגו׳ עד נמצא בג׳ ימים הלכו כל הדרך מה שפרש״י כך לאו לאשמועינן הג׳ חניות על פי הימים שהרי אין מעשרים באייר עד כ״ט בסיון רק ל״ח ימים אלא אתא לאשמעינן שלא הלכו מכ׳ באייר עד כ״ט בסיון אלא שלש חניות. חניה ראשונה היא קברות התאוה שעשו בה ל׳ ימים שלמים ט׳ מאייר וכ״א מסיון ועוד צא מהם חניה שנית היא חצרות שעשו בה ח׳ ימים שלמים ומקצת מכ״ט בסיון, ומחניה שלישית היא קדש ברנע שהיתה בכ״ט בסיון שלחו המרגלים כמו שפרשתי בפרשת בהעלתך.

אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר. כלומר אין מחורב עד קדש ברנע רק מהלך י"א ימים אם היו הולכים דרך הישר דרך הר שעיר אך ארכו וסיבבו אותו כדכתיב ונסב את הר שעיר ימים רבים:

אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר. כלומ' אין מחרב אלא דרך אחד עשר יום עד קדש, אם היינו הולכים דרך הר שעיר שהוא דרך הישר. אבל אנו איחרנו הרבה, שסיבבנו את הר שעיר ולא הלכנו דרך הישר, דכתי' ונסב את הר שעיר ימים רבים. ורבותינו פי' שבשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך, כדכתי' ויהי בחדש השני בשנה השנית בעשרים לחדש נעלה הענן [וגו', וכתי'] וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים, הלכו עד קדש ברנע. כי בעשרים ותשעה בסיון שלחו מרגלים שכלו הארבעים יום בתשע באב, כדכתי' ויבכו העם בלילה ההוא שקבע להם בכיה לדורות, כי תמוז היה דההוא שתא מליאה ועתה נמצא שעשו מחרב עד קדש ארבעים יום חסר אח', כי בעשרים נסעו, הרי י' מאייר, כי יום עשרים בכלל והוא בו עשרים ותשעה מסיון, הרי ל"ט וחדש אכלו השליו שהוא כ"ט, ושבעה לסגירת מרים, הרי ל"ו, וג' ימים הלכו כדאית' בתענית. ויום חדש ל' ביום ל' נצטרעה מרים וכלו ימי הסגר בל"ו. אי נמי בהסגר מקצת היום ככולו דכתי' וראה הכהן ביום השביעית שאינו ממתין עד השמיני, ונסעו בשביעי להסגר:

אחד עשר יום. ביאר הכתוב סיבת הדברים האלה משום שמתחלה עלה במחשבה שיהיו נכנסים לא״י מהר עד שבאחד עשר יום מהר חורב הגיעו לקדש ברנע לא רחוק מא״י והיו יכולים ליכנס דרך שעיר ולא היו מעכבים בני שעיר אז שנפל פחד ובהלה של קריעת י״ס על אלופי אדום. והנה נתקלקל הענין עד ויהי בארבעים שנה. על כן

אחד, עוד הוכיחם באחר עשר יום שמחורב עד קדש ברגע ג' פעמים, והם [א] מחורב ר"ל עת שיצאו מחורב [ב] כשהלכו דרך הר שעיר [ג] כשבאו עד קדש ברנע, ס"ה י"א מקומות ולפ"ז יל"פ שמ"ש אחד עשר יום נמשך על אלה הדברים אשר דבר משה אחד עשר יום, שכל תוכחה היתה ביום מיוחד עד שנמשכה התוכחה אחד עשר יום, ובאשר חשב שמונה מקומות אומר שהג' מקומות שהוכיחם עוד ג' ימים היה א' מחורב ב' דרך הר שעיר ג' עד קדש ברנע, והיל"ל אשר דבר משה אחד עשר יום במדבר בערבה וכו' והציג מלות אחד עשר יום שלא במקומו. למען נבין גם כונה שניה שמחורב עד קדש ברנע היה דרך אחד עשר יום וכמו שפי' רש"י עפ"י חז"ל אמר להם משה ראו מה גרמתם וכו':

י ר"ל ובין הכל הוא ל"ו ימים דיום ל' נחשב מן סוף ל' וגם נחשב לתחילת ז' ימים שהרי ביום ל' נסעו משם נמצא דביום ל"ט שלחו מרגלים מקדש ברנע דהיינו בכ"ט בסיון עיין ברא"ם באורך:

כ מתלבטת פירוש ממהרת:

ל אין זה פירוש ויהי בארבעים שנה כלומר אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר והם הלכו אותו בארבעים שנה וזה פירוש ויהי בארבעים שנה אלא בארבעים שנה אבתריה קאי כמו שפירש רש"י מלמד שלא הוכיחן וכו' אלא מקרא קצר הוא והוה כאלו כתיב י"א יום מחורב ואתם הלכתם בג' ימים בסיועת הקדוש ברוך הוא ומפני שקלקלקתם איחרתם ארבעים שנה ואח"כ מתחיל דבור חדש ויהי בארבעים וגו' דבר משה וגו' ואין להקשות דהכא משמע בשביל חטא המרגלים עכבו במדבר מ' שנה ובפרשת בהעלותך פירש רש"י מיד עד שלשה ימים וכו' אלא שחטאו במתאוננים יש לומר בשביל חטא מתאוננים נתעכבו ל' יום ובשביל חטא מרגלים מ' שנה: