בראשית ח, י

ויחל. לשון המתנה, וכן (איוב כט כא) לי שמעו ויחלו, והרבה יש במקרא:

וְאוֹרִיךְ עוֹד שַׁבְעָא יוֹמִין אָחֳרָנִין וְאוֹסֵיף שַׁלַּח יָת יוֹנָה מִן תֵּבוֹתָא

וְאוֹרִיךְ תּוּב שׁוּבְעָא יוֹמִין וְאוֹסִיף לְשַׁדְרָא יַת יוֹנָתָא מִן תֵּיבָתָא

וּשְׁרֵי לְמִימְנֵיּ:

ומלת ויחל עוד. על דעתי מתחלה כי אילו היה מגזרת תוחלת היה וייחל כמו וייקץ או ויחל כמו וישב יעקב ויתכן להיותה מלה זרה בדקדוק:

ויוסף שלח את היונה מן התיבה. בארבעה ועשרים בשבט:

ויחל עוד ז' ימים ויוסף שלח את היונה., שילוח ראשון של יונה היה בי"ח בשבט ושני בכ"ה בו והג' בג' באדר ועמד כ"ז יום עד אחד בניסן והסיר מכסה התיבה וירא והנה חרבו פני האדמה כי לפי הפשט כל חדש שני שבתורה אייר וכל ז' תשרי וכל י' טבת וכל א' ניסן ולאחר שהסיר המכסה וחרבו פני האדמה והיתה טיט ולא היתה ראויה לדריסת בני אדם ועמד נ"ו יום ל' מניסן וכ"ו מאייר ואז יבשה הארץ ונתן לו הק' רשות לצאת ויצא ועמד שם ז' ימים יותר משנת הלבנה כי בי"ז באייר נכנס ובשבעה ועשרים באייר יצא והרי י' ימים שיתירה שנת החמה על שנת לבנה והם י' ימים מי' כ"א ר"ד כי בשעות וחלקים ל דקדק הכתוב ומה שהיה ממתין בין שילוח לשילוח ז' ימים לפי שבז' ימים יש היכירא בתוספות וגרוע כדאשכחן גבי נגעים דכתיב והסגיר הכהן ז' ימים ואז וראה והנה פשה והנה נרפה כי בז' מכירין בין תוספות בין חסרון ולכך היה וייחל עוד ז' ימים זה פתרונו של מבול וחשבונו לפי עניינו. ורבו' פי' בסדר עולם כי י"א אמה התיבה שקועה ושביעי ועשירי יש לירידת הגשמים ויש להפסקה והוא כתוב בפי' רש"י:

אחרים. כבר פרש״י במקרא ח׳ שבא ללמד שגם בין שליחות העורב לשליחות היונה המתין ז׳ ימים. וראוי להתבונן על מה כתיב זה בכאן ולא במקומו ונראה דכאן וכן בשליחות השלישי היה המתנה שבעת ימים לפי השערתו דבזה המשך יש שינוי הניכר מה שלא היה אפשר לקוות בפחות מז׳ ימים. משא״כ לאחר ששב העורב לא הי׳ טעם להוחיל שבעת ימים אחר שלא הבין ממנו מאומה ומה שהחל שבעת ימים לא היה בהשערתו אלא כך קרה שהמתין שבעת ימים: