בראשית מח, ו

ומולדתך וגו'. אם תוליד עוד לא יהיו במנין בני אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים, ולא יהא להם שם בשבטים לענין הנחלה, ואף על פי שנתחלקה הארץ למנין גלגלתם כדכתיב (במדבר כו נד) לרב תרבו נחלתו, וכל איש ואיש נטל בשוה חוץ מן הבכורות, מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אלו [להטיל גורל הארץ למנין שמות השבטים, ונשיא לכל שבט ושבט ודגלים לזה ולזה]:

וּבְנָיךְ דִּי תוֹלִיד בַּתְרֵיהוֹן דִּילָךְ יְהוֹן עַל שׁוּם אֲחוּהוֹן יִתְקְרוּן בְּאַחֲסַנְתְּהוֹן

וּבְנָךְ דִי תוֹלִיד בַּתְרֵיהוֹן דִילָךְ יְהוֹן עַל שׁוּם אֲחֵיהוֹן יִתְקְרוּן בְּאַחְסַנְתְּהוֹן

ומולדתך אשר הולדת אחריהם אם תוליד עוד בנים לא יהיו במנין בני אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללין ולא יהא להם שם כשאר השבטים לענין הנחלה ואף על פי שנתחלקה ארץ ישראל למנין גולגלותם כדכתיב לרב תרבה נחלתו וכל איש נטל בשוה חוץ מן הבכורות מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אלו לשון רש"י (רש"י על בראשית מ״ח:ו׳) וזה איננו נכון שאם כן אין הבכורה ליוסף אלא לענין הכבוד בלבד שיקראו בניו שבטים והכתוב אומר בנחלתם ובגמרא אמרו לנחלה הקשתים לראובן ושמעון ולא לדבר אחר וכו' כדאיתא בהוריות (ו) והזכירו רבותינו בכל מקום (ב"ב קכג) שהיה יוסף בכור לנחלה וירש פי שנים כאחד כמשפט כל בכור ולא היתה בכורתו להקרא שבטים בלבד כדברי הרב ומזה נלמוד עוד שלא חלקו הארץ לכל שבטי ישראל לגולגלותם שאם כן מה הבכורה הזאת בירושה ואם נאמר שנתנו לכל אחד ואחד מבני יוסף פי שנים כאחד מכל אישי שאר השבטים לא הוזכר זה בכתוב כלל ולא מצינו ביעקב שיתן בכורה ליוסף אלא שאמר בכאן כראובן ושמעון יהיו לי ומזה אמר הכתוב (דהי"א ה א) נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל אם כן היו לגמרי כשני שבטים והיא בכורתו וכך הם דברי חכמים בכל מקום (ב"ב קכג) אבל הענין איננו כלל כמו שאמר הרב שארץ ישראל לשבטים נתחלקה שנים עשר חלקים שוים עשו ממנה ונטל שבט שמעון הממועט שבהם כשבט יהודה שמרובה באוכלוסין ונטלו אפרים ומנשה כראובן ושמעון בשוה וכך העלו בגמרא פרק יש נוחלין (שם) וכתוב (יחזקאל מז יג) תתנחלו בארץ לשנים עשר שבטי ישראל יוסף חבלים וכן אמר אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית מ״ט:כ״ב) תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חולקא ואחסנתא שיהיו שוים בקבלת הנחלה וטעם חולקא חלק בכור ואחסנתא ירושת הפשוט ומה מה שאמר הכתוב (במדבר כו נד) לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט לענין בתי אבות הנזכרים בפרשה דבר הכתוב שהשבט מחלק חלקו לבתי אבות של יוצאי מצרים ובית אב מרובה נותנין לו חלק גדול ובית אב ממועט נותנין לו חלק קטן ומתים יורשים החיים כמפורש בספרי (פנחס קלב) ורש"י הזכירו בפרשת פנחס (במדבר כו נה) והכלל בענין יוסף שהיה בכור לנחלה ואם חלקו ישראל הארץ לשבטים כמוזכר בגמרא (ב"ב קכא) נתנו לו כראובן ושמעון בשוה ואם אולי נאמר שחלקוהו לגולגלותם כנגלה מן הכתוב נתנו להם כפלים במספרם חלק פשוט כדין שאר האנשים וחלק שני בכורה ויהיה טעם כראובן ושמעון כפלים במספרם אבל שיהיה יוסף כשאר השבטים בנחלה ותהיה הבכורה להקרא שני שבטים כמאמר הרב זה דבר שאי אפשר בשום פנים:

ומולדתך - בניך או בני בניך שנולדו לך אחרי באי באלו שבע עשרה שנה שהייתי כאן, על שם אחיהם יקראו ולא יהיו שבטים כי אם בתי אבות, כי כל שבעים נפש שהיו בשעת ביאת יעקב בין בנים בין בני בנים היו בתי אבות ולהם נתחלקה הארץ, כדאמרינן בבבא בתרא, וכדכתיב בפנחס: אפילו בבני פרץ. לחצרון משפחת החצרוני לחמול משפחת החמולי. וכן בבני בלע ארד ונעמן וגו'. וכתיב לבסוף: לאלה תחלק הארץ בנחלה וגו' לשמות מטות אבותם ינחלו. וכן בני בניו של יוסף שנולדו אחרי כן יקראו על שם אחיהם בנחלתם והיו בתי אבות, כדכתיב בפרשת פנחס.

ומולדתך אשר הולדת אחריהם. שהם בני בניך הנקראים מולדתך באמת:

לך יהיו. יקראו בית יוסף ויתברכו בברכותיך:

על שם אחיהם יקראו בנחלתם. כל אחד מבני מנשה יקרא כאחיו על שם מנשה לנחול עמם בנחלתו וכן כל אחד מבני אפרים יקרא כאחיו על שם אפרים לנחול עמם בנחלת אפרים:

יקראו ב' במסורה הכא ואידך בניו יקראו על שבט הלוי כמו שבכאן נקראו בנחלתם על שם אחיהם שהיו להם ערי המגרש מכל שבטי ישראל:

ומולדתך אשר הולדת אחריהם מה שאפרים ומנשה יולידו בחייך לך יהיו לקרותם בתי אבות כמו בני יהודה ואשר.

על שם אחיהם כמו על שדה הארץ יחשב פי׳ על [עם] שם אחיהם יקראו בנחלתם ולכן נאמר וירא יוסף לאפרים בני שלשים וגו', כלומר אע״פ שלא נולדו בארץ כנען מאחר שנולדו בחייו זכו להיות נקראין בתי אבות כמו חצרון וחמול וחבר ומלכיאל שנולדו בארץ כנען. ומולדתך אשר הולדת כי מעיינת שפיר בסוגיא פ׳ יש נוחלין לא תמצא אחר המסקנא מה שפרש״י כאן דבעי התם לשבטים אתפלג או לקרקפי דגברי אתפלג ומסיק דלשבטים אתפלג ודריש התם, לרב תרבה נחלתו בענין אחר.

ומולדתך. בני בנים שלך קרויין על שם קרוביהם כי קרובים קרויין אחין:

ומולדתך וגו' פירש"י ואע"פ שנחלקה הארץ לגולגלותם לא נקראו שבטים אלא אלו וכתב הרמב"ן ואינו נכון שא"כ אין הבכורה ליוסף אלא לכבוד והכתוב אמר בנחלתם ואמרו ז"ל שיוסף בכור לנחלה וירש פי שנים אבל הענין שארץ ישראל לשבטים נתחלקה לי"ב חלקים שוים ומה שאמר לרב תרבה נחלתו לענין בתי אבות ובית אב מרובה נותנים לו חלק גדול ומתים יורשים את החיים ואם חלקו הארץ לגולגלותם כנגלה מן הכתוב נתנו להם כפלים במספרם. וכתב עוד כתוב בפירושי רש"י ואקברה שם ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ וכי חוצה לארץ נקברה ח"ו שנאמר מתה עלי רחל בארץ כנען ע"כ. ונראה לי שמה שכתב רש"י להכניסה לארץ רצה לומר בישוב:

ומולדתך אשר וגו׳. פרוש שלא ימנה יוסף במקום שלשה שבטים אלא במקום שנים. וכפי זה לא יקרא עוד שבט יוסף במנין השבטים זולת שבט אפרים ושבט מנשה, וכמו כן מצינו שכן הוא.

ויש לנו לחקור זאת, למה הוציא יעקב את יוסף ממנין השבטים, כמו שמצינו שלא נמנה בכלל השבטים כי אם אפרים ומנשה, ולמה לא ימנה הוא גם כן ויהיו ארבעה עשר שבטים עם לוי, כי ה׳ אמר אליו (בראשית לה:יא) שיהיו ממנו שני שבטים נוספים, לא שיעקר שם יוסף. גם צריך לדעת מי אמר ליעקב כי שני הגוים שאמר לו ה׳ שיהיו ממנו הם בני יוסף ולא בני שאר בניו, ויותר היה לו לתלות ולומר שהם פרץ וזרח שהם ביותר מעלים כפי האמת שהם שלשלת המלוכה.

ואולי כי בני יהודה נרמזו במה שאמר לו עוד שם ״ומלכים מחלציך יצאו״ (בראשית לה:יא). אלא מי יאמר שכונת ה׳ באמרו ״ומלכים מחלציך״ וגו׳ היא זאת ועוד אחרת, דלמא הם הם ״גוי וקהל גוים״ הם הם המלכים. ועוד מי יאמר שאין הדברים נאמרים על בני שאר האחים?

אכן במה שנשכיל על דבר הבורא שאמר אליו בנבואה ״גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו״ (בראשית לה:יא), פשט הדברים יגיד שעל יעקב הוא אומר שממנו יצאו, לא מבניו.

אלא יש לדעת מאמרם זכרונם לברכה (זהר חלק א׳ ק״פ) כי יוסף הוא בחינת נפש יעקב, והוא שרמז הכתוב באמרו (בראשית ל״ז:ב׳) ״אלה תולדות יעקב יוסף״, והוא אמרו (תהילים ע״ז:ט״ז) ״בני יעקב ויוסף״, ורמזו חכמי אמת כי הוא בחינת מלוי הוא״ו, שהמלוי כאות עצמו. ועל פי הקדמה זו יתישבו כל הדקדוקים, כי יוסף הוא בחינת יעקב ובמדרגת אב לשבטים יקרא, כרשום גם כן באמרו ״בני יעקב ויוסף״, וכפי זה כשאמר ה׳ ליעקב שיצאו ממנו עוד בנים – זה יעקב זה יוסף, ולזה לא הלביש הנבואה בשאר בניו, ולזה דקדק לומר ״שני בניך וגו׳ לי הם״, פרוש, במדרגת בני יעקב לא במדרגת בני בניו, ולזה הוסיף לבאר ואמר ״כראובן ושמעון״, ומעתה הרי יוסף במדרגת אב כיעקב ואין האב נמנה עם הבנים בגדר אחד כמו שאין יעקב נמנה עם השבטים.

ומולדתך אשר הולדת אחריהם. כבר הסכימו הראב״ע והרמב״ן במקרא ט״ו שיוסף היו לו עוד בנים אלא שלא נזכרו בשם. וכיב״ז הי׳ בבני מנשה כמו שמבואר להלן נ׳ כ״ג:

על שם אחיהם וגו׳. שלא תחשוב כי יהיו על שמך שבט יוסף בפ״ע וכאשר הי׳ כן במשמעות דבר ה׳ וקהל גוים יהיה ממך. היינו לבד מה שיש לו עתה ויוסף הרי הי׳ לו מכבר ובמה נגרע הוא מכל הבנים. אבל הודיע לו יעקב שאינו כן:

ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו. כי אחר שנתן ה' את הארץ לו ואחריו לזרעו, ממילא לא היה שלו עולמית רק שיהיה שלו לפי שעה בחייו, ואחר שיעקב לא זכה במתנה זו עולמית לא היה לשלו רק כ"ז שהיה בא"י שנחשבת כשלו לענין שיחול עליה קדושת א"י, אבל אחר שיצא למצרים ולא היה עתיד לחזור לשם נסתלק זכותו והורק ליד בניו, שמאז זכו זרעו בארץ ופן אפרים ומנשה, אבל הבנים שנולדו ליוסף אחר ביאת יעקב אין להם זכות עוד. [ואמר על שם אחיהם יקראו, לבלי יאמר שיקראו על שם יוסף ויהיה שבט בפ"ע ע"ש יוסף]:

ג דמלשון אשר משמע דודאי הוא שיוליד, לכן פירש אם תוליד, דאשר הוא אם, הואיל ומצינו דאם הוא אשר, כדפירש רש"י (ד"ה עד) בפרשת חיי שרה (לעיל כ"ד י"ט) גם אשר הוא אם:

ד דאותה נחלה שירשו השבטים היו נקראים על שמם, כמו נחלת ראובן או נחלת שמעון וכן כולם, וגם לנחלת מנשה ואפרים יקרא הנחלה על שמם, נחלת מנשה, נחלת אפרים, כלומר כל אחד ואחד תחום לעצמו כמו שיטול כל אחד מן השבטים, ולא יקרא נחלת יוסף, וזהו שנקט רש"י לעיל ולא יהיה להם שם בשבטים, רוצה לפרש ולא יקרא הנחלה על שמם: