בראשית מח, כא

וַאֲמַר יִשְׂרָאֵל לְיוֹסֵף הָא אֲנָא מָאִית וִיהֵי מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעְדְכוֹן וְיָתֵיב יָתְכוֹן לְאַרְעָא דַאֲבָהַתְכוֹן

וַאֲמַר יִשְרָאֵל לְיוֹסֵף הָא אֲנָא מָטָא סוֹפִי לִמְמָת וִיהֵי מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעֲדְכוֹן וִיתֵיב יַתְכוֹן לְאַרְעָא דַאֲבָהַתְכוֹן

הנה אנכי מת - ויודע אני שאחרי מותי יהיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם לאחר ד' מאות שנה שנאמר לאברהם.

הנה אנכי מת. הנני מצוה בשעת מיתה ומקיים המתנה שנתתי:

והשיב אתכם אל ארץ. ושם תתקיים מתנתו:

ויאמר ישראל אל יוסף. אחר שברך את הנערים ועשאם שני שבטים חזר אל יוסף והבטיחו בגלות ובגאולה. והיה אלהים עמכם בגלות, והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם בגאולה.

[הנה אנכי מת העתיד להיות מת].

אנכי מת. כלו' אם אני מת המקום יהיה עמכם והשיב אתכם, מנחם היה אותם:

ויאמר ישראל וגו׳ והיה אלהים וגו׳. כונת אמרו אנכי מת וגו׳ פרוש שלא יחשבו כי במות יעקב תסתלק השכינה מביניהם, אלא אפלו ימות – יהיה אלהים עמהם. ואמרו והשיב וגו׳ הודיעו שיהיו נפקדים לשוב שבותם באין ספק בדבר. ודקדק לומר ארץ אבותיכם כי הארץ לאבות נתנה והם זכו בה לא ליוצאי מצרים, ומעתה יש בידי לתת לך שכם אחד וגו׳ כי בזה תצדק הנתינה ממנו אליו, והוא אמרו ואני נתתי לך וגו׳. וגם לדברי רז״ל (בראשית רבה צ״ז:ו) כי שכם זו כמשמעה שבאו בני יעקב על חלליה, אף על פי כן זולת זכות אבות בארץ לא יזכה בה יעקב ולא בניו.

ויאמר ישראל. עוד ענין מחודש להנות את יוסף בנחלת א״י: