בראשית מח, טז

המלאך הגאל אתי. מלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי, כענין שנאמר (בראשית לא יא יג) ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב וגו' אנכי האל בית אל:

יברך את הנערים. מנשה ואפרים:

וידגו. כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם:

מַלְאָכָא דִי פְרַק יָתִי מִכָּל בִּישָׁא יְבָרֵךְ יָת עוּלֵמַיָּא וְיִתְקְרֵי בְהוֹן שְׁמִי וְשׁוּם אֲבָהָתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וּכְנוּנֵי יַמָּא יִסְגוּן בְּגוֹ בְנֵי אֱנָשָׁא עַל אַרְעָא

יְהֵי רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְמַלְאָכָא דְזַמִינְתָּא לִי לְמִפְרַק יָתִי מִכָּל בִּישָׁא יְבָרֵךְ יַת טַלְיָיא וְיִתְקְרִי בְהוֹן שְׁמִי וְשׁוּם אַבְהָתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְהֵיכְמָא דְכַוְורֵי יַמָא סַגִי מִסְתְּגֵי בְמַיָא כְּדֵין בְּנוֹי דְיוֹסֵף יִתְקְפוּן לִסְגֵי בְּגוֹ אַרְעָא

וטעם ויקרא בהם שמי אמר רבי אברהם שנקראו ישראל על שם אפרים כאשר הם נקראים זרע אברהם יצחק ויעקב ואיננו נכון כי הכתוב אמר "בהם" והנה לא נקראו על שם מנשה ואולי בעבור שיקראו בית יוסף והנכון שיעמוד זרעם ושמם ויהיה שם אברהם יצחק ויעקב נזכר בהם לעולם:

וטעם המלאך הגואל אותי. תמצ' בפרשת ואלה שמות:

ויקרא בהם שמי. כי הנה כל ישראל יקראו אפרים.גם יוסף. גם אמר הכתוב רחל מבכה על בניה כי היא היתה עיקר מחשבתו על כן אמר הכתוב בני רחל אשת יעקב. וכאשר ילדה רחל מיד אמר ללבן שלחני גם נתן לו הבכורה כי הוא ראשית מחשבתו. ואחר שלא היה ראובן ראוי לבכורה היה יוסף שהוא פטר רחם. ולא דן וגד כי הם בני השפחות. והימין נכבד מהשמאל ויותר תקיף:

ויקרא בהם שמי - שיחיה זרעם וזרע זרעם.

וידגו - מגזרת חטופי למד פעל של ה"י כמו מן בכה ויבכו, מן שבה וישבו.

המלאך הגואל אותי מכל. רע יברך. צוה שהמלאך הגואל אותי יברך את הנערים אם אינם ראוים לברכתך בלתי אמצעי:

ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק. לא שם תרח ונחור כי הצדיקים לא יקרא עליהם שם אבותיהם הרשעים וכן בהיפך כאמרו רז"ל (סנהדרין פרק אלו הן הנחנקין) דקרינן לרשיעא אפילו בר צדיקא רשיעא בר רשיעא שלא יתיחס לאביו הצדיק אבל יתיחס לאיזה מאבותיו הרשעים ולכן התפלל עליהם שיהיו מוכנים ונעזרים לעבודת האל יתברך באופן שיהיו ראוים להתיחס לאברהם וליצחק על דרך יחד לבבי ליראה את שמך:

ויקרא בהם שמי ושם אבותי. על שאר השבטים הנקראים בני יעקב שיהיו נקראים שבטים כשאר בני:

ויקרא ב' במסורה ויקרא בהם שמי. ויקרא שמו בישראל, לומר שכל שבטי ישראל יקראו על שם יוסף כדכתיב גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה:

המלאך הגאל פתח הכתוב דבריו של יעקב בשם הקב״ה וסיים במלאך, אלא ה״ק הקב״ה אשר התהלכו אבותי לפניו על ידי המלאך הגאל אתי, הוא יברך את הנערים.

ויקרא בהם שמי. כלו' יהא ניכר בהם שהם מזרעי ומזרע אבותי כי הק' בירך זרעינו וכשיהיו פרים ורבים ומבורכים יהיו העולם אומר אילו ודאי בני אברהם יצחק ויעקב אשר ברכם הצור כמו שנאמר (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה':

המלאך הגואל וגו׳. פרוש, מאמר ה׳ אשר יצו ה׳ את ידידיו אליו יקרא שם מלאך, כי קול ה׳ חוצב להבות אש (תהלים כט:ז). והוא כונתו באמרו ״המלאך״ וגו׳, פרוש שיהיה מימרא דה׳ בסעדם ויברך אותם.

ויקרא בהם שמי וגו׳. פרוש, שיהיו בהדרגת שלשה אבות, וכשם שאין אדם בעולם יכול לנתק או לקלקל באחד משלשה אבות, ואין צריך לומר בכולן יחד, כמו כן הם.

עוד ירצה לשון יקר וגדלה, פרוש שיגיע באמצעותם יקר לשם אבות, והוא על דרך אמרו (משלי כ״ג:כ״ד) ״גיל יגיל אבי צדיק״, וכן הוא אומר (משלי י״ז:ו׳) ״עטרת זקנים בני בנים״, וזה יהיה באמצעות הכנתם ההגונה ודרכם הישר עד שיגיע יקר לאבות אבותם:

עוד ירמוז כי יהיה להם חבוב הזכרת שמם לפני ה׳ כחבוב הזכרת שם אברהם יצחק ויעקב. וכמו כן תמצא שאמר הנביא (ירמיהו ל״א:כ׳) ״הבן יקיר לי אפרים וגו׳ כי מדי דברי בו״ וגו׳, הרי כי שמו של אפרים נתיקר בעיני ה׳ ומזכירו בחשק וחבה יתרה:

וידגו לרב וגו׳. הכונה על דרך מה שפרשתי בפרשת בראשית בפסוק (בראשית א:כב) ״ויברך אותם״ וגו׳ האמור בדגים, כי הצרך ה׳ לברכם לצד שמקום דירתם הוא נגדיי בקצה האחרון לבחינת הלידה, לזה הגדיל בהם כח המוליד להוליד אפלו במים, וכאן אמר יעקב שידגו כדגים ברבוי הלדה ויהיה להם גדר זה בארץ, וכפי זה תהיה ברכתם גדולה מברכת הדגים להיותם במים, והבן.

ודקדק לומר בקרב, רמז שיהיו נחבאים בפנים, על דרך מה שאמר להם יהושע (סוטה לו:) בזמן שנתקימה ברכת יעקב בהם: ״לכו החביאו עצמכם ביערים״, כי יהושע פרש הכתוב כפרושנו. ויש דרשה בזה (ברכות נה:) שהמשילם לדגים שאין עין הרע שולטת בהם, וכפי זה אמרו בקרב הארץ פרוש, הגם שיהיו בקרב הארץ, ובזה הם בגדר עליון מהדגים.

ויקרא בהם שמי ושם אבותי. שיקרא להם כל מה שמורה עליו שמי ושם אבותי, כי שם ישראל ע״ש כי שרית עם אלהים ואנשים, כך יהיה צדיק מושל ביראת ה', ויעקב ע״ש עקב רב טוב הצפון לצדיקים, כי תמיד ראשיתם מצער ואחריתם ישגא מאד, ואברהם ע״ש אב המון גוים כך יהיו ראש לכל האומות, ויצחק תרגומו וחדי, כך תהיה תמיד השמחה במעונם.

וידגו לרוב בקרב הארץ. היה לו לומר בארץ, מהו בקרב הארץ, ונראה לפרש על דרך שארז״ל (סוטה יא:) שהיו המצרים חורשים על גבם ונעשה להם נס ונבלעו בקרקע כו' ואח״כ חוזרין ומבצבצים והולכים לביתם עדרים עדרים וכו', ולפי זה היו פרים ורבים בקרב הארץ ממש, כי לא לחנם נעשה להם נס זה שהיו נבלעים בקרקע, ודאי לכדי שלא תשלוט בהם עין הרע של המצרים, ע״כ נתכסו בקרקע כדגים המכוסים במים, ובסיבת היותם בקרב הארץ ממש נעשו רבים כדגים, כי לא שלטה בהם עינא בישא, וע״ז נאמר ותמלא הארץ אותם.

ונתן ברכת הריבוי דוקא ליוסף, כי שמו מורה על התוספות והרבוי, כמ״ש (בראשית ל כד) יוסף ה' לי בן אחר. וכמ״ש (דברים א יא) יוסף עליכם ככם אלף פעמים, והיתה ברכה זו ראויה ביותר אל אפרים ע״ש כי הפרני אלהים, ע״כ נתן ימינו על ראש אפרים כי חשב יעקב ששמו מסייע לו לקבלת ברכה זו, ויוסף חשב שיותר ראוי לתלות ברכת הריבוי בבן הבכור, כי אליו פי שנים כפלים בירושה, ע״כ גם ברכת הרבוי לו יאתה ביותר, והשיב יעקב ידעתי בני ידעתי. הזכיר ב״פ ידעתי, כנגד ברכת פי שנים של הבכור, ואמר גם הוא יגדל וגם הוא יהיה לעם, הזכיר ב״פ גם, לרמוז על הכפל כאילו אמר ידעתי מן פי שנים של הבכור אשר מזה הצד היה מן הראוי ליתן לו ביותר חלק בברכת הרבוי לצרף הויות להדדי, אבל מ״מ אחיו הקטן יגדל ממנו, כי הקב״ה בוחר ביותר בקטנים, וכל אדם שיש בו צד קטנות אז ביותר הקב״ה מגביהו לשיתו לאלפי רבבה כמ״ש (דברים ז ז) לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו' כי אתם המעט. וכתיב (ישעיה ס כב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום. וקרה זה לכל זרע אברהם, כי ישמעאל בכור לאברהם נפסל ישמעאל ונבחר יצחק, עשו בכור ליצחק נפסל עשו ונבחר יעקב, ראובן בכור ליעקב נפסל ראובן ונבחר יוסף, מנשה בכור ליוסף נבחר אפרים ביותר, ורמז זה הלא דבר הוא והמשכילים יבינו.

המלאך הגואל וגו׳ יברך את הנערים. האי יברך קאי גם על האלהים אשר במקרא הקודם גם על המלאך. אלא שלא אמר יברכו. שהרי גם המלאך אינו מברך אלא מדעת קונו ית׳ אלא שהוא בבחינה נמוכה ממעשה הבא ע״י הקב״ה בכבודו ית׳. מש״ה כתיב בלשון יחיד וכיב״ז בס׳ שמות י״ד כ׳ :

ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק. הקדים שמו לשם אבותיו. דפי׳ ויקרא בהם שמי הוא מה שאומרים בתפלה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. ויבואר בפ׳ שמות שהוא ע״ש השגחה על ישראל בשלשה ענינים. מלחמה והגנה. פרנסה. ומדת השלום. שבאו נגד תורה עבודה גמ״ח וכמש״כ לעיל י״ב י״ז והתפלל יעקב שיקוים בהם שלש מדות הללו. ובזה יקרא בהם שם האבות. וכבר ידוע דזרע יוסף היו מיוחדים במדת השלום וגמ״ח יותר מבדרך תורה ועבודה שהי׳ עיקרם ביהודה ולוי כמש״כ לעיל מ״ו ד׳. מש״ה הקדים ויקרא בהם שמי תחלה ואח״כ.

ושם אבותי אברהם ויצחק. דמכ״מ היו בהם גם תורה ועבודה:

המלאך הגאל אתי מכל רע. שהנהגת יעקב שהיתה דומה כרועה ירעה צאנו כן היתה הנהגתו עפ"י הטבע לא בנסים גלוים, א"כ היתה ההנהגה ע"י מלאך ושליח מה' לא עפ"י ההשגחה הנסיית בעצמה שזה לא תהיה ע"י מלאך ושליח רק מה' בעצמו ובכבודו. יברך את הנערים, בשתי הנהגות אלה יברך את הנערים, שנגד הנהגה הטבעיית שהצליח בה יעקב אמר ויקרא בהם שמי, ונגד הנהגה הנסיית שבה הצליחו אבותיו אומר ויקרא בהם שם אבותי אברהם ויצחק, ור"ל כי את אפרים ברך בימין, שהימין מורה תמיד על הנהגה הנסיית שימין ה' עושה חיל למעלה מדרך הטבע, ואת מנשה ברך ביד שמאל שמורה על הנהגה הטבעיית המתיחסת לשמאל, אמר ששני הברכות ושני ההנהגות האלה יהיו בם לטובה עד שידגו לרוב:

נ שאין למלאך כח לגאול שום אדם בלא רשות הקדוש ברוך הוא:

ס הוצרך לפרש זה שלא תאמר דעל כרחך לאו מנשה ואפרים הוא, דהא כתיב בסמוך (פ' כ') ויברכם ביום ההוא וגו', ומה צריך לו לברך פעם אחרת, והוה אמינא דנערים הם בנים קטנים של יוסף, לכן פירש דעם כל זה על כרחך מנשה ואפרים הם, דהא לא היו לו בנים אחרים, והא דבירך אותם ב' פעמים, יש לומר דהכא כתיב ויברך את יוסף וכלל אותם בברכתו של יוסף, אבל לא בירך אותם בפני עצמם, ואחר כך ייחס להם ברכה בפני עצמו, (קצ"מ), ולענ"ד נראה מפני שכתוב הנערים בה"א הידיעה הנזכרים לעיל ולא נזכרו כי אם מנשה ואפרים, גם לא נולד ליוסף שאר נערים, דהא פירש לעיל (פ' ו' ד"ה ומולדתך) אשר הולדת אם תלד: