בראשית מו, ח

הבאים מצרימה. על שם השעה קורא להם הכתוב באים ואין לתמוה על אשר לא כתב אשר באו:

וְאִלֵּין שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דְּעַלּוּ לְמִצְרַיִם יַעֲקֹב וּבְנוֹהִי בּוּכְרָא דְיַעֲקֹב רְאוּבֵן

וְאִלֵין שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְרָאֵל דְעָלוּ לְמִצְרַיִם יַעֲקב וּבְנוֹי בּוּכְרָא דְיַעֲקב רְאוּבֵן

ואלה שמות יעקב ובניו. הראוי' בכל אלה שיהיה נחשב כל אחד מהם ונודע בשם אישיי הם יעקב ובניו בלבד כאמרו ונשא אהרן את שמותם לפני ה' אבל שאר שבעים נפש אע"פ שהיו צדיקים לא עלו למעלת אלה:

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו. שלשת האבות נקראו ישראל ובכאן קורא יצחק ישראל, שהרי אמר כי יעקב ובניו הם בני ישראל, ואם כן הרי יצחק נקרא בשם ישראל. אברהם גם כן נקרא ישראל ממה שכתוב (שמות י״ב:מ׳) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. וכבר ידעת כי החשבון הוא משנולד יצחק וקרא אותם בכלל בני ישראל, א"כ הרי אברהם נקרא בשם ישראל ועל כן קראו התלמוד לעשו ישראל מומר, וכדאיתא בפרק קמא דקדושין בשמעתא דנכרי יורש את אביו דבר תורה, לפי שהיה מזרע האבות ולא הלך בדרכיהם.

ואלה שמות חזר ומנאן לספר נפלאות הקב״ה שבשבעים נפש ירדו למצרים ובזמן מועט נעשו יותר מששים רבוא.

ואלה שמות וגו׳. יש להעיר בפרוש מספר זה: א׳ למה הצרך לומר יעקב ובניו, גם אין לה משמעות בהרדפת הענין. ב׳ אמרו (בראשית מו:טו) כל נפש בניו וגו׳ שלשים ושלש, ובפרטן אינם כי אם שלשים ושתים.

ורז״ל הרגישו מזה ואמרו (בראשית רבה פרשה צ״ד) שהיא יוכבד שנולדה בין החומות. ודבריהם ז״ל יקבלו מפיהם ולא מפי זולתם, כי אין ראיה לזה מהכתוב. גם מהם אמרו (בראשית רבה צד) כי שכינתו יתברך היא המשלמת שבעים, ולדבריהם ז״ל אין כאן יוכבד במנין שאם לא כן שלמים הם במספר השבעים. ודבריהם ז״ל יצדקו בישוב פסוק (בראשית מו:כז) הבא באחרונה ״כל הנפש הבאה וגו׳ שבעים״ לא בפסוק זה, כי למה יצטרף לבני לאה לבד, ואם כן מה יענה בשלשים ושלש שאינם אלא שלשים ושתים. ולמדרש שאמר זו יוכבד וכו׳ ודאי שיחלוק על מדרש הנזכר, וקשה לי גם עליו, כי לפי דבריו שאמר שיוכבד נולדה ובה נשלמו שלשים ושלשה בני לאה, אם כן למה כשחזר הכתוב לכלול כל פרטי המנינים בסמוך אמר (בראשית מו:כו) ״כל הנפש הבאה ליעקב וגו׳ ששים ושש״, ואם נולדה יוכבד יהיה החשבון ששים ושבע, על זה הדרך: שלשים ושלשה של לאה, ששה עשר של בני זלפה הרי ארבעים ותשע, אחד עשר של בני רחל מלבד יוסף ושני בניו שהיו במצרים הרי ששים, ושבעה של בני בלהה הרי ששים ושבע, ולמה יכחיש הכתוב עצמו ויאמר ״כל הנפש וגו׳ ששים ושש״ ובפרטן הוא מונה ששים ושבע?

עוד יש לתמוה, כי חזר באחרונה וצרף יוסף ובניו וגו׳, ואמר ״כל הנפש וגו׳ שבעים״, ואינו כן. הן אמת לדברי המדרש שצרף ה׳ עמהם שכינתו, יתישב פסוק זה, וקשה לדבריו פסוק ראשון.

והנכון בפשט הכתובים הוא, כי שני מנינים מונה הכתוב: באחד מונה יעקב ובאחד מונה זרע יעקב, ולזה כשכולל יעקב ובניו הנה הם שבעים, וכשמפרט בניו מבלעדי יעקב אינם אלא ששים ותשע.

גם בזה ידויקו הכתובים במה שהערנו בהם, כי בתחלה הראנו באצבע כי מכניס יעקב במנין הראשון של בני לאה, והוא אמרו יעקב ובניו, פרוש כי מכניסו בכלל מנין זה. ולזה אמר לבסוף כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש, פרוש כל נפש האמורים בפרשה זו בצרוף בניו ובנותיו והוא עמהם בצרוף החשבון, ולא הצרך להזכירו וסמך על מה שרשם בתחלת הענין ״יעקב ובניו״. ואולי כי לזה אמר תבת כל לכלול האב עם הבנים במספר זה. ותמצא שבצרוף בני זלפה שאמר בסמוך אמר (בראשית מו:יח) ״ותלד וגו׳ שש עשרה נפש״ ולא אמר ״כל״, והגם שבמספר בני רחל (בראשית מו:כב) אמר ״כל״, להיות שרצה לכלול בני יוסף שבהם עולה החשבון לסכום הרשום, ומה שאמר (בראשית מו:כה) ״כל״ בבני בלהה נתכון לומר שאין בכלן אלא שבע חשבון קטן.

עוד תמצא שבכל שלשת האמהות אמר זכרון הלדה: בזלפה אמר ״ותלד את אלה״ וגו׳, ברחל אמר ״אשר יולד ליעקב״, בבלהה אמר ״ותלד את אלה״ וגו׳, מה שלא אמר כן בבני לאה. ולדרכנו נתכון הכתוב להעיר כי לא כל השלשים ושלש הם נולדים, ולזה אם היה אומר ״ותלד אלה ליעקב שלשים ושלש״ היה הנשמע כי שלשים ושלש ילדה, ולא כן הוא, שלא ילדה אלא שלשים ושתים, ובצרוף אביהם עם בניו ובנותיו שלשים ושלש.

ואשר על כן כשצרף באחרונה, העירך כי חשבון הבנים ובנות בפני עצמן לבד מיעקב אינו כן, והוא אמרו בצרוף פרטי החשבון. ״כל הנפש הבאה ליעקב״ – הרי הוציאו מכלל החשבון, ודקדק לומר ״יוצאי ירך יעקב ששים ושש״, ולא תקשה קשיתנו שששים ושבע, כי שם כלל יעקב וכאן לא כללו, ובצרוף מספר הכל לבסוף אמר ״כל הנפש לבית יעקב״ – פרוש הוא ובניו שבאו מצרימה שבעים.

גם שנתחכם הכתוב להעירך למה שפרשנו, במה שדקדק לשנות דבריו בשני כתובים הבאים כאחד בשני הצרופים: באחד דקדק לומר כל הנפש הבאה ליעקב – הקדים הביאה להזכרת יעקב, ובפסוק שני אמר כל הנפש לבית יעקב הבאה – הקדים הזכרת יעקב להזכרת הביאה. נתכון בזה לומר כי בצרוף חשבון ראשון אין יעקב בכלל, ולזה אמר הבאה ליעקב – פרוש הבאה לו, הא למדת כי הוא אינו בכלל. ובצרוף חשבון שני אמר כל הנפש שיש לבית יעקב שבאו מצרימה וגו׳, הא למדת כי יעקב לא יצא מהכלל.

וכדי שלא לסתר חס ושלום דברי רז״ל שאמרו יוכבד נולדה בין החומות, אולי שרמזה הכתוב באמרו כל נפש וגו׳ ובנותיו, ולא מצינו לו אלא בת אחת, אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות, אבל לא כללה בחשבון כי יעקב הוא המשלים כמו שכתבתי. ויש עוד טעם בדבר שלא תכלל בחשבון כי אם נולדה בין החומות וצריכה שלשים יום כדי שתצא מכלל נפל ולא היתה ראויה להמנות בכניסתם. ולא יקשה בעיניך שיהיה פרושנו הפך דברי חז״ל, כי כבר הודעתיך כי בפשטי התורה שאין הלכה יוצאה מהם רשות נתונה לתלמיד ותיק לחדש, ועליהם נאמר (שיר השירים ה:טז) ״חכו ממתקים וכלו מחמדים״. ויש לישב מה שהקשנו לדבריהם זכרונם לברכה והוא דחוק, והפשט כראי מוצק (איוב לז:יח) והדרשה תדרש.

בכור יעקב ראובן. לא מנה הכתוב כסדר בני יעקב כמו לעיל ל״ה. ולא מנה אלא בני ראובן בני שמעון. וא״כ למאי כתיב בכור יעקב ראובן ואפי׳ אם רצה הכתוב לייחס את ראובן הי׳ ראוי לכתוב בני ראובן בכור יעקב חנוך כמו שכתוב בפ׳ במדבר אלא יש בזה ענין שיבואר בזה כמה בלבולים בפרשה. היינו מה שמנה שלשים ושלש בני לאה. ולבסוף במקרא כ״ו מונה כל נפש ששים ושש. ואם בני לאה שלשים ושלש ש״ה ששים ושבע. גם בעיקר השלמה לשבעים נפש יש דעות שונות כידוע באגדה ובמדרש. והנראה דהבכורה נחשב לשנים מש״ה בהיותם יוצאים מא״י נחשב ראובן הבכור לשנים ובזה נשלם המנין של שלשים ושלש בני לאה ובבואם למצרים שהי׳ עיקר הנהגה ביד יוסף נחשב יוסף לשנים ובני לאה לשלשים ושנים וע״ע להלן ובריש ס׳ שמות א׳ ה׳ עכ״פ פי׳ הבאים מצרימה שמתחילים לבא מצרימה:

ואלה שמות בני ישראל, יעקב ובניו. הפשוט מורה כדברי הרב אבן עזרא, שמה שחושב בבני לאה שלשים ושלש, וכן מה שחושב לבסוף מספר שבעים, הוא עם יעקב שהוא מכלל השבעים, וע"כ התחיל יעקב ובניו, להורות שיעקב מן החשבון, ולכן סיים שלשים ושלש היינו עם יעקב, וכן מה שסיים כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, היינו עם יעקב ויוסף ובניו, ומ"ש בפסוק כי כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי ירכו ששים ושש, היינו חוץ מיעקב דהא אמר הבאה ליעקב, וכן בב"ר שי"א שיעקב השלים החשבון:

צ דקשה לרש"י הא משה רבינו כתב לנו את התורה ובימיו כבר באו, ואם כן הוה ליה למימר באו, ועל זה פירש על שם וכו':