בראשית מו, ל

אמותה הפעם. פשוטו כתרגומו ומדרשו - סבור הייתי למות שתי מיתות בעולם הזה ובעולם הבא, שנסתלקה שכינה ממני, והייתי אומר שיתבעני הקב"ה מיתתך, עכשיו שעודך חי לא אמות אלא פעם אחת:

וַאֲמַר יִשְׂרָאֵל לְיוֹסֵף אִלּוּ אֲנָא מָאִית זִמְנָא הָדָא מְנַחֵם אֲנָא בָּתַר דַּחֲזֵיתִי יָת אַפָיךְ אֲרֵי עַד כְּעַן אַתְּ קַיָּם

וַאֲמַר יִשְרָאֵל לְיוֹסֵף אִין מַיְיתָנָא בַּהֲדָא זִמְנָא מִתְנַחֵם אֲנָא דִי בְמֵיתוּתָא דְמַיְיתִין בָּהּ צַדִיקַיָא אֲנָא מַיִית בָּתַר דְחָמִית סְבַר אַפָּךְ אֲרוּם עַד כְּדוֹן אַנְתְּ קַיָים

אמותה הפעם. מצרות אחרות נושעתי ואחר התשועה מהם אפפו עלי רעות עתה בזאת הפעם שנושעתי מצרתך אחרי ראותי את פניך יהי רצון שאמות בזאת התשועה ולא יוסיף עצב עמה:

אמותה הפעם. התיר עצמו למיתה כלו' איני חושש אם אמות מאחר שהשלים לי הק' כל תאות לבי שראיתיך חי וכן תרג' אונקלוס:

אמותה הפעם פרש"י פשוטו כתרגומו אלו הוה מאות זימנא הדא מתנחם אנא בתר דחזיתינון לאפך ומדרשו סבור הייתי למות ב' מיתות בעולם הזה ובעולם הבא שנסתלקה שכינה ממני והייתי אומר שיתבעני השם מיתתך עכשו שעודך חי לא אמות אלא פעם אחת. והנכון בעיני שאמר אם לא הייתי רואה פניך לא הייתי מת כשאפטר מן העולם לפי שלא הייתי מרגיש המיתה שכשאמרו לי הכר נא הכתונת בנך היא נפשי יצאה בדברו ואז היתה מיתתי אבל עתה שראיתי פניך חזרה נשמתי בי ואם כן בשעת פטירתי מן העולם אמות ושיעורו הפעם אמותה כלומר עתה אני אומר שאמות:

ויאמר וגו׳ אמותה הפעם וגו׳. טעם אמרו הפעם פרוש: להיות שאמר (בראשית לז:לה) ״כי ארד אל בני אבל שאולה״, עתה אמר לא אראה השחת.

עוד נראה ללמד בדקדוק אמרו כי עודך חי, ולא הספיק לומר ״אחרי ראותי פניך״, והדבר מובן כי חי הוא. גם צריך לדעת למה לא אמר יעקב כן כשבשרוהו האחים כי יוסף חי, ומצינו שהאמין כשראה העגלות (בראשית מה:כו) ״ותחי רוח״ וגו׳, ומה דבר חדש ראה?

אכן כונת דברי יעקב הם כי הגם שנתבשר כי עודנו חי, זה הועיל לדעת שישנו במציאות, אבל עדין לבו דוי עליו לצד היותו בין האמות, שפל עבד מושלים, אם עודנו בצדקותו ולא כהתה עינו ולא נס ליחו, או לצד היותו מבדל ממנו ונתון תוך הקלפות ובפרט טמאת מצרים, ומה גם לצד מה שעברו מרוח הקדש שאמר (בראשית ל״ז) ״טרף טרף יוסף חיה רעה אכלתהו״ (בראשית רבה פ׳ פ״ד). ודבר ידוע הוא כי הצדיקים יותר יחפצו בהעדר הבן בהיותו בן מביש, ומה גם יעקב הצדיק. אשר על כן לא היתה שמחתו שלמה מספק זה עד וירא אליו והכיר בו בפניו כי הכרת הפנים תענה באיש, וכמו כן מצינו לצדיקים שלמים וכן רבים שהכירו ברשם הפנים מעשה אדם וכל שכן יעקב אבינו שיכיר. לזה כשהכיר בו אמר אליו ״אמותה הפעם״, פרוש הפעם הזאת בראיתך ולא מקדם כשנתבשרתי, והטעם אחרי ראותי פניך והכרתי בהם שעודך חי, פרוש צדיק כמקדם ולא נשתנה דיוקנך מכמות שהיה אלא עודך חי, כי הצדיקים קרויים חיים (ברכות י״ח.), ונכון.

אמותה הפעם. לפי שקודם זה היו חייו חיי צער והיה חשוב כמת בחייו כאילו כבר מת ועבר ובטל מן העולם, אבל עכשיו שנאמר ותחי רוח יעקב אביהם שנעשה איש חי, מעתה יהיה מעותד אל המיתה ורק פעם אחת ולא הרבה מיתות, כי החשוב כמת מחמת חיי צער דומה כאילו בכל יום הוא מת, וכן נאמר ויחי יעקב בארץ מצרים י״ז שנה ויהי ימי חייו קמ״ז שנה, כי ע״י חיי שלוה שהיה לו באותן י״ז שנים היה דומה למפרע כאילו חיה כל קמ״ז שנים חיים נעימים הקרוין חיים באמת.

אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך. באשר נתיירא יעקב שלא יענש יוסף בקיצור ימים וימות בעוד יעקב חי כדאי׳ בקידושין דל״ג כל ת״ח שאינו עומד מפני רבו כו׳ ואינו מאריך ימים כו׳. ע״כ התפלל ואמר ליוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי. כלומר יהי רצון שאמות בעודני רואה את פניך כי עודך חי:

ה כלומר לא שביקש למות מאחר שזכה לראות פניו כפי המובן ממנו, דאדרבה מאחר שזכה לראות פניו ראוי להתפלל שיחיה כדי לשמוח עם בנו כימי ענויין: