בראשית מו, יב

וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וּמִית עֵר וְאוֹנָן בְּאַרְעָא דִּכְנַעַן וַהֲווֹ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרֹן וְחָמוּל

וּבְנוֹי דִיהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וּמִית עֵר וְאוֹנָן עַל עֵיסַק עוֹבַדְהוֹן בִּישַׁיָיא בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וְשֵׁלָה וְזֶרַח לָא אוֹלִידוּ בְּנִין בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וַהֲווֹ בְנֵי פֶרֶץ דְנַחְתוּ לְמִצְרַיִם חֶצְרוֹן וְחָמוּל

ובני יהודה ער ואונן ושלה ופרץ וזרח. יחשוב הכתוב ער ואונן שכבר מתו מכלל השבעים הבאים, וזה תימה כיון שמתו כבר איך הזכירם הכתוב בכלל הבאים. אבל הענין הזה ידוע בקבלה והוא מפורש ומבואר בסדר פינחס, שאמר הכתוב בני יהודה ער ואונן וימת ער ואונן בארץ כנען, וסמך אז מיד ויהיו בני יהודה, וזהו סוד הכתוב האומר (רות ד׳:ט״ו) והיה לך למשיב נפש, ומאמר השכנות (שם) יולד בן לנעמי, והיה ראוי לומר יולד בן לרות, והבן זה.

ובני יהודה ער ואונן וגו׳. צריך לדעת לאיזה ענין הזכיר אותם שכבר מתו? גם אין חדוש בהודעת מיתתם. גם צריך לדקדק אמרו ויהיו בני פרץ וגו׳, שהיה לו לומר ״ובני פרץ״ וגו׳ כאמרו אחר זה ״ובני בריעה״, מה היא כונתו באמרו ויהיו וגו׳. ואפשר כי לפי מה שקדם אצלנו במצות יבום כי יביא נפש המת, ובמציאות שלפנינו לצד שמתו ער ואונן בלא בנים ויצרך המיבם להביאם, והנה נעשה יהודה מיבם בעד שלה והביא שתי הנפשות עצמן, והודיע הכתוב כי ער ואונן במקומן עומדים שנכנסו במקומן חצרון וחמול, וזה הוא שעור הכתוב: ובני יהודה חמשה בנים ער ואונן וגו׳ וימת״ וגו׳, ולצד זה היו ער ואונן חזרו להיות בני פרץ חצרון וחמול, כי חזרו לעולם מעברים בסוד נפש מת והיו חצרון וחמול.

ובדרך פשט יכון הכתוב בהזכרת ער ואונן ללמד עליהם זכות, כי טעם מיתת ער ואונן היה לצד שהיו בארץ כנען, על דרך אמרו (ויקרא י״ח:ג) ״כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען״ וגו׳, ואמרו זכרונם לברכה (ויקרא רבה פרשה כ״ג): השוה הכתוב מעשה מצרים וכו׳. ולצד שהיו שם ער ואונן למדו ממעשיהם, וזולת זה בניו של אותו צדיק אין שרשם רע ומר חס ושלום, ותמצא שצוה האל ישראל לבל ילמדו מהם דכתיב ״כמעשה״ וגו׳:

וטעם אמרו ויהיו, רמז כי לאלה יקרא הויה ואין כמותם, לצד כי מהם יצא חוטר לישי משיחנו מלכנו אשר יהיה לנס עמים, אליו גוים ידרושו.

ויהיו בני פרץ וגו׳. לא כתיב בני פרץ כמו להלן בני בריעה. אלא ללמדנו דבשביל שמתו ער ואונן היו בני פרץ חצרון וחמול למלאות מספר בני יהודה חמשה: