בראשית מד, ז

חלילה לעבדיך. חלין הוא לנו, לשון גנאי ותרגום חס לעבדיך, חס מאת הקדוש ברוך הוא יהי עלינו מעשות זאת והרבה חס ושלום יש בתלמוד בלשון הזה:

וַאֲמָרוּ לֵהּ לְמָה יְמַלֵּל רִבּוֹנִי כְּפִתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין חַס לְעַבְדָּיךְ מִלְּמֶעְבַּד כְּפִתְגָּמָא הָדֵין

וַאֲמָרוּ לֵיהּ לְמָא יְמַלֵיל רִבּוֹנִי כְּפִתְגָמַיָא הָאִילֵין חַס לְעַבְדָךְ מִלְמֶעֱבַד כְּפִתְגָמַיָא הָדֵין

למה ידבר אדוני כדברים האלה. כמו חושד את כולנו:

למה ידבר אדני כדברים האלה וגו'. הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבונו אליך ואיך נגנוב. וזהו ק"ו שדרשו רז"ל מכלל עשרה ק"ו הנמצאים בתורה אם המציאה חזרנו ק"ו שלא נגנוב.

למה ידבר וגו׳ כדברים וגו׳. פרוש, מה מקום יש לו לדברים? לא מבעיא הדברים עצמם, אלא אפלו הדומה להם אין ראוי לו לדבר, כל דדומה לכעור זה חלילה לעבדיך לעשות אפלו דומה לזה, והוא אמרו כדברים האלה. ואמרו הן כסף וגו׳, והוא כבר סתר קל וחמר זה כמו שפרשתי, נתכונו לסתר טענתו בין מה שפרשנו כי כונתו לומר כי סתרו לחזקת השבה כי אינה לצד אמונתם אלא דבר מקרה, אמרו כי הן אמת כי יהיה דבר זה דרך מקרה באיש גזלן לעשות כדברים האלה, אבל לא בסדר זה שאחר שזכה בו והוליכו למקום רחוק ימים רבים, אפלו לאיש נאמן קשה הוא אצלו להשיב גזל הנאכל, ואנו השיבונוהו אליך מארץ כנען אחר שזכינו בו למרחוק, מציאות זה לא ימצא אלא בבחינת הנאמן גמור. וכנגד מה שנתחכמת לומר כי למרמה נתכונו בהשבת הכסף, הן אמת כי דבריו יצדקו אם היה הגביע נחשב אצלם לפעלתו לנחש, יהיו הדברים כטענתו, אבל כפי האמת הוא אצלם כשאר כסף בעלמא כי לא ינחשו וגם לא ידעו לנחש בו, ואינו אצלם אלא כשאר כסף, והוא אמרו איך נגנב וגו׳ כסף וגו׳, פרוש, אינו אצלנו הגביע אלא בגדר כסף. ומה שאמרו או זהב נתכונו לומר שאינם יודעים הגביע שהוא טוען עליו אם הוא כסף או זהב, וזה יגיד שאין להם ידיעה בו כל עקר.

כדברים האלה. דברים ברורים כאלה שאם באת בחשד שהגניבה. אתנו לא הי׳ קשה עלינו. אבל אתה אומר דברים כאלו. כאלו ידעת בברור שאנו יודעים. ולפי דבריך שאנו כלנו יודעים מהגניבה ומה שנגנב וא״כ אם ימצא ביד אחד הרי כולנו חייבים שהרי כלנו יודעים:

חלילה לעבדיך. כולנו ודאי אין ראוי לחשוד ולחשוב כזה. ע״כ.

ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים הלאה. ר"ל למה לך הצעה הזאת חלילה לעבדיך מעשות אף כדבר הזה, אף הדומה לזה, והביאו ראיה לזה,

ל הקשה הרא"ם לעיל בפרשת וירא (י"ח כ"ה) בפסוק חלילה לך מעשות כדבר הזה תרגם קושטא, ותירץ מפני שלא יפול אצל השם לשון חס, כי אינו נופל בו שירחמו עליו: