בראשית מד, לד

אֲרֵי אֶכְדֵּין אֶסַּק לְוַת אַבָּא וְעוּלֵימָא לֵיתוֹהִי עִמִּי דִּלְמָא אֶחֱזֵי בְּבִישׁוּ דִּי יִשְׁכַּח יָת אַבָּא

אֲרוּם הֵיכְדֵין אֶסַק לְוַת אַבָּא וְטַלְיָא לֵיתוֹי עִמִי דִלְמָא אֶחֱמֵי בְּבִישְׁתָּא דְתִבְרַז יַת אַבָּא

ואמר כי איך אעלה אל אבי להודיעו כי יבחר להיות עבד עולם מעלותו אל אביו בלתי הנער שלא יוכל לראות ברעתו כי יבכה תמיד ויתאונן עליו כל היום והזכיר זה שלא יחשוד אותו שיעשה מרמה בעבור שהוא ידע לברוח יותר מן הנער:

כי איך אעלה. אע"פ שחשבתי שיצטער עלי טוב לי שלא אראנו באותו הצער:

כי איך אעלה וגו׳. פרוש, בלא טעם האמור שאמר ״וחטאתי״ וגו׳, ״איך אעלה״ וגו׳. ועוד אולי שנותן טעם למה שאמר בתחלה (בראשית מד:טז) ״הננו עבדים גם אנחנו״ וגו׳, ״כי איך אעלה וגו׳ פן אראה ברע״, וכשלא יעלו כלן לא יראה וגו׳:

עוד יכון להשיב לטענת אשה חכמה ששלח יואב לדוד (שמואל ב י״ד:ז׳), כי קמה המשפחה להרג את מכה אחיו ותמיתהו בנפש אחיו וגו׳, והנה הוא הנדון שלפנינו, כי כשיגיד יהודה לאביו כי אנוס הוא ואינו יכול להציל בנימין מיד המלך, פשיטא שלא יתאכזר יעקב וישכל גם שניהם יהודה ובנימין ויתיר לנדויו של יהודה, לזה אמר טענה שנית ״כי איך אעלה״ וגו׳, כי חושש לסכנת מות אביו.

כי איך וגו׳. הוסיף לומר כי ודאי לא יצא ידי השבועה גם בזה האופן שהרי נשבע שיביא אותו. וגם אינו בטוח שאביו יסבול עזיבת יהודה אשר יחוש שמא ימות הוא מפני עון הגניבה של בנימין וא״כ מה נ״מ. מש״ה קאמר כי עכ״פ זה לא אפשר כי איך וגו׳ פן אראה ברע. משא״כ כשאני נשאר פה לא אראה הרעה בעיני (אחר כתבי זאת מצאתיו בס׳ מעשה ה׳):