בראשית מא, ז

הבריאות. שייני "ש בלע"ז:

והנה חלום. והנה נשלם חלום שלם לפניו והצרך לפותרים:

וּבְלָעָא שֻׁבְּלַיָּא לָקְיָתָא יָת שְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא פַּטִּימָתָא וּמָלְיָתָא וְאִתְּעַר פַּרְעֹה וְהָא חֶלְמָא

וּבָלְעַן תּוּבְלַיָיא לַקְיָיתָא יַת שְׁבַע תּוּבְלַיָיא פַּטִימָתָא וּמַלְיָתָא וְאִיתְעַר פַּרְעה וְהָא הֲוָה חֵילְמָא

וטעם ויקץ פרעה וגו' הנה חלום שלם לשון רש"י (רש"י על בראשית מ״א:ז׳) ולפי דעתי ירמוז כי עמד על מטתו מקיץ מחשב בחלומו אולי יראה עוד דבר פעם שלישית וכאשר עמד בבקר ולא חלם עוד נפעם רוחו וזה טעם ויהי בבקר ותפעם רוחו אבל בנבוכדנצר אמר ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו (דניאל ב א) כי גם בלילה לא שכב לבו והזכיר ויקץ פרעה מן הענין הנזכר בספר השינה כי חלום שיחלום אחריו חלום אחר מענין אחר בשנתו איננו מתקיים על כן אמר כי כאשר הקיץ נהיה החלום וחשב בו עד הבקר אולי ישתלש חלומו כאשר נשנה והנה פרעה עצמו הכיר כי ענין אחד הוא ולכך הזכיר והנה חלום וכך אמר חלום חלמתי ופותר אין אותו ולא הזכיר חלומות וזה טעם וארא בחלומי אבל הכתוב הזכיר ואין פותר אותם לפרעה לומר שאין פותר אפילו האחד מהם:

וטעם המלאות. כמו הבריאות:

והנה חלום. הרגיש שהכל היה חלום אחד בעצמו שהיה נראה לו בחלומו השני שהיה באותו המעמד בעצמו של חלומו הראשון וכך פירש הוא אחר כך באמרו וארא בחלומי:

ותבלענה השבלים. פי' גדלו עד שכסו האחרות מל' כבלע את הקדש. אבל אין לפרש לשון בליעה ממש דאין מראין לו לאדם דעייל פילא בקופא דמחטא זהו מדרש אבל לפי הפשט הוא לשון בליעה ממש והיינו דקאמר בסוף וייקץ פרעה והנה חלום אמר פרע' מה שהפרות אוכלות זו את זו יכול להיות אבל בליעת השבלים זה ודאי חלום הוא:

וייקץ פרעה והנה חלום. היה לו לומר והנה חלומות, כי שני חלומות היו, חלום הפרות וחלום השבלים, אבל אמר חלום שהוא בעצמו היה מכיר כי שניהם ענין אחד אבל לא היה יודע פתרונם.

ותבלענה השבלים י״מ גדלו למעלה וכיסו הראשונים עד שלא נראו לשון כבלע את הקדש ואין לפרשו לשון בליעה ממש שהרי אין מראים לאדם דבר שאי אפשר יכול להיות כגון פילא דליעול בקופא דמחטא.

והנה חלום לפי שכל זמן שאדם ישן כמדומה לו על החלום שהוא מעשה ודבר אמת וכשמקיץ מתבונן שהוא חלום כדכתיב והיה כאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ ונפשו שוקקה. ואף בחלום הפרות היה לו לומר כן אלא המתין עד שגמר דבריו. וי״מ גבי פרות לא כתיב והנה חלום לפי שפעמים שייך שבהמות אוכלות זו את זו אבל בשבלים לא שייך לומר כן לפיכך כתב בהן והנה חלום ודאי מראה זו אינו חלום. דבר אחר והנה חלום עכשיו נגמר החלום שלא חלם יותר על הענין.

ויקץ פרעה והנה חלום. וא"ת למה אמר על השבלים והנה חלום. י"ל לפי שאי אפשר שהשבלים שיבלעו זה את זה אבל הפרות יכול להיות לפי שבעלי חיים בולעים אשה את רעותה:

ותבלענה השבלים. גדלו השבלים הדקות עד שכסו השבלים הטובות שנבלעו ונתכסו תחתיהן כמו (במדבר ד׳:כ׳) ולא יבואו לראות כבלע את הקודש שהוא כד מחפיאן ית מני קודשא דבשבלים לא שייך בליעה ממש אלא כיסוי ואין דרך להראות דבר שאינו נוהג בעולם לאדם כדאמ' לא מעיילא ליה פילא בקופ' דמחטא:

והנה חלום. הנה נגמר החלום שלא חלם יותר על זה העניין. וי"מ והנה חלום כל זמן שהאדם ישן סבור הוא על החלום שהוא דבר אמת וכשהוא מקיץ נראה לו שהוא חלום ולמעלה היה לו לומר כמו כן והנה חלום אלא שהמתין עד שגמר דבריו ונר' לי ששני החלומות הוצרכו להבין הפתרון יפה שאם ראה מעשה הפרות היה נר' לסוף ז' שנים או ז' חדשים תתגבר אומה חלשה על אומה גדולה וינצחום ויגלום כי האומות נקראו פרות כמ"ד (עמוס ד׳:א׳) שמעו לי פרות בשן וכמו (ירמיה מ"ו) עגלה מצרים ומה שאכלום סימן שיכלום כמו (שם ז') כי אכלו את יעקב אבל כשראה השבלים נתפרסם הפתרון שובע ורעב ואם ראה השבלים ולא ראה הפרות לא היה נראה יפה האכילה והבליעה ומה שעמדו אצלם קודם שאכלום וגם מה שאמר ולא נודע כי באו אל קרבנה וגו' ויוסף אמר על השנות החלום כי ממהר אלהים לעשותו לא חש לגולות להם אלו הדברים דאי בשביל מיהור הדברים בלבד היה לו לראות סיגנון אחד בחלום שני פעמים:

וייקץ וגו׳ והנה חלום. אולי כי בחלום השבלים לא הכיר בו בחלומו כי היה חולם, והיה חושב שהיה בהקיץ לרוב בהירות הדבר, והכירו בלא בלבול כדרך החולם, אלא אחר שעמד משנתו אז הכיר למפרע כי היה חולם, והוא אמרו וייקץ פרעה והנה מצא עצמו כי חלום היו הדברים ולא בהקיץ:

כ כי בפעם ראשון חשב לישן עוד דילמא יחלום עוד כאשר אירע באמת, אבל בהקיץ השני שהיה קרוב לבוקר שלא ישן עוד אז נשלם החלום ונצטרך לפותרים. (נח"י), ומפני שמלת והנה מורה על הזמן לומר שעכשיו הוא כך ולא קודם לכן, והכא ליכא לפרש והנה חלום נגמר לאחר הקיצה, דהא גם קודם הקיצה נגמר החלום כשראה השבלים בלעו האחרים וכו'. ולי נראה לפרש כשבא חלום הראשון אף על פי שלדעת פרעה אפשר שהיה נגמר, מכל מקום לפי האמת אינו נגמר, כמו שכתוב (לקמן פ' ל"ב) ועל השנות החלום פעמים כי נכון הדבר וגו' עיין שם: