בראשית מא, נא

וּקְרָא יוֹסֵף יָת שׁוּם בּוּכְרָא מְנַשֶּׁה אֲרֵי אַנְשְׁיַנִי יְיָ יָת כָּל עַמְלִי וְיָת כָּל בֵּית אַבָּא

וּקְרָא יוֹסֵף שׁוּם בּוּכְרָא מְנַשֶׁה אֲרוּם אַנְשְׁיַינִי יְיָ יַת כָּל לֵיאוּתִי וְיַת כָּל בֵּית אַבָּא

כי נשני אלהים. טעמו כי אמר. ויאמר רבי יהודה המדקדק הראשון כי נשני על משקל חנני. ויאמר רבי משה הכהן הספרדי כי הפתח תחת חירק:

נשני - מן נשש. כמו חנני אלהים מן חנן. הדגש תחת אות החסרה ואילו היה מגזרת לא תנשני נשיתי טובה שהוא מחטופי למ"ד פעל. היה לו לומר נשני. כמו עבדי רמני. האיש אשר כלני רמני מן רימה את רעהו. כלנו. כלה ה' את חמתו.

כי נשני אלהים. כענין לעתיד כאמרו כי נשכחו הצרות ה ראשונות:

כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי. מזה קורין ז"ל בית אביה של אשה בי נשא כלומר בית השכחה, על שם הכתוב (בראשית ב) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, וכן האשה בבעלה.

[כי נשני לשון שכחה].

כי נשני. השכיחני:

את כל עמלי. שהייתי עמל עד כה באופן רע ונבזה :

ואת כל בית אבי. הודה ג״כ על שלא הי׳ לבו נרדף לבית אביו. כי הי׳ מתבלבל עי״ז מלעשות עסקיו הגדולים והא שלא השתדל באמת להודיע לאביו הוא משום שהיו החלומות אצלו כנבואה. ומוטל הי׳ עליו שלא לגרום ביטולם ולא יהא ככובש את נבואתו ועוד יבואר בזה לפנינו: