בראשית מא, מג

במרכבת המשנה. השניה למרכבתו, המהלכת אצל שלו:

אברך. כתרגומו דין אבא למלכא רך בלשון ארמי מלך. בהשותפין (בבא בתרא ד א) לא ריכא ולא בר ריכא. ובדברי אגדה דרש ר' יהודה אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית עד מתי אתה מעות עלינו את הכתובים, אין אברך אלא לשון ברכים, שהכל היו נכנסין ויוצאין תחת ידו, כענין שנאמר ונתון אותו וגו':

וְאַרְכֵּיב יָתֵהּ בִּרְתִכָּא תִנְיֵתָא (נ''י תִנְיָנָא) דִּי לֵהּ וְאַכְרִיזוּ קֳדָמוֹהִי דֵּין אַבָּא לְמַלְכָּא וּמַנִּי יָתֵהּ עַל כָּל אַרְעָא דְמִצְרָיִם

וְאַרְכֵּיב יָתֵיהּ בִּרְתִיכָא תִּנְיֵיתָא דִלְפַרְעה וַהֲווֹ מְקַלְסִין לִקְדָמוֹי דֵין אַבָּא לְמַלְכָּא רַב בְּחָכְמָתָא וְרַכִּיךְ בִּשְׁנַיָיא וּמָנֵי יָתֵיהּ סַרְכָן עַל כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם

וַהֲווֹ מְקַלְסִין קֳדָמוֹי וְאָמְרִין יְחִי אָבוֹי דְמַלְכָּא דְרַב בְּחוּכְמָא וְרַכִּיךְ בִּשְׁנַיָיא:

במרכבת המשנה השניה למרכבתו המהלכת אצל שלו לשון רש"י (רש"י על בראשית מ״א:מ״ג) והנה הוא שם וכן כהני המשנה (מלכים ב כג ד) את משנה התורה הזאת (דברים יז יח) והנכון כי משנה תאר כמו ואנכי אהיה לך למשנה (שמואל א כג יז) כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש (אסתר י ג) וכן כסף משנה (בראשית מ״ג:י״ב) תאר כמו כסף שני וכבר הביאו המדקדקים (רד"ק בספר השרשים שורש שנה) ראיה בהיות אלה כולם בסגול ומשנה התורה וכל השמות בצרי כמשפט הסמיכות והענין כי יש למלך מרכבת ידועה לו כמו שנאמר (אסתר ו ח) וסוס אשר רכב עליו המלך ואחרת ידועה למשנהו ואחריו לשליש:

המשנה. מגזרת שנים. כי המלך כאחד ואחריו המשנה כמו שני לו. ואחריו השליש כמו שלישי:

מרכבת. עץ נתונה על ארבעה סוסים. ומרכבת שלמה לעדה:

אברך. כל אדם קורא לפניו אכרע ואשתחוה. וזו המלה מבנין הכבד הנוסף. ויברך על ברכיו מהקל וכלם מגזרת ברכים. ויאמר רבי יונה המדקדק הספרדי כי אברך שם הפועל והאל"ף תחת ה"א. כמו אשכם ושלוח. ולפי דעתי שאל"ף אשכם לשון המדבר:

במרכבת המשנה - סוס או פרידה המיוחדת לרכוב עליה האיש משנה למלך, אשר לו.

אברך - הוא אב למלך, כדאמרינן: לא רכא ולא בר רכא. כלומר: אב למלך. וזהו וישימני לאב לפרעה כי פרעה לשון מלך כמו שפרשתי למעלה, אב שר לצורך המלך.

ויקראו לפניו אברך. כמו הברך. כלומר כל איש יכרע על ברכיו כמו שהיו צועקי' לפני המלך לומר לעם כי לו תכרע כל ברך:

ונתון אותו על כל ארץ מצרים שקבלו כלם שלטנותו כמנהג לכל שלטון חדש:

ויקראו לפניו אברך. משפטו הברך, אותיות אהו"י מתחלפות. ודרשו רז"ל אברך אב בחכמה רך בשנים. וכתיב בדוד (שמואל ב ג׳:ל״ט) ואנכי היום רך ומשוח מלך, והוא שתי מלות אב ורך, כמו פרחח פרי חח. עבטיט עב טיט.

ויש שפירשו עוד אברך שתי מלות מלשון אב ואדון. מלשון האמור בהורדוס לא ריכא, ולא בר ריכא, לפי שהיה תחילתו עבד ועלה למלכות. גם מלשון התרגום יודע ציד, נחשירכן. כלומר נחש רכן, מנחש אדון, כי רוב אנשי הציד מנחשים הם. אף ע"פ שהתרגום המדוקדק נחשידכן מלשון רז"ל הכא במאי עסקינן בגברא שדכא, כלומר אדם בטל שיש לו מנוחה מכל אומנות, ותרגום והארץ שקטה ממלחמה (יהושע י״א:כ״ג) שדכה.

ונתון אותו על כל ארץ מצרים. כך היו מכריזין לפניו: זהו שנתנו מלך על כל ארץ מצרים.

ויקראו לפניו אברך. לשון ויברך הגמלים שהיו כולם כורעים על ברכיהם ומשתחוים לו ואונקלוס תרג' כמו שאמ' רבות' אב למלך שכן בכרכי הים קורין למלך אבא:

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. מפענח הצפונות:

אסנת בת פוטיפרע. ופוטיפרע ופוטיפר אחד הם ומרוב חכמה לקח יוסף את פוטיפרע לפי שקנאהו לעבד ואם היה יוסף או בניו יורדים מגדולתן יאמר פוטיפר או בניו כי עבדיו הם אם לקח אשה אחרת אבל השתא שלקח בתו לא יהיה רוצה שיהיו בני בתו עבדים:

אברך ונתון וגו׳. פרוש, שני דברים אלו היו קוראין לפניו, להודיע ולהשמיע כי הוא השליט בארץ מצרים כמלך.

אברך. מלשון ריכא כפרשב״ם. אבל לא כמו שפירש שהוא לשון מלוכה ממש אלא שררות והנהגה ומש״ה מתפרש יפה לשון אברך אב של שררות שכל שררה שבמצרים תהיה תחתיו ומפרש עוד ונתון אותו על כל ארץ מצרים. לא רק שררות עיר המלוכה אלא על כל ארץ מצרים:

צ זה חבר למלך:

ק פירוש לדידך צריך אתה לחלק את התיבה לשתי תיבות וזה דוחק, ואם תאמר למה לא פריך נמי אלעיל שתרגם דין אבא למלכא, צריך נמי לפרש אב דהיינו אבא ורך היינו מלך כדפירש רש"י לעיל, ויש לומר דלעיל לא צריך לחבר אליו תיבה אחרת, אבל לפירוש זה צריך לחבר אל אב בחכמה, ואל רך צריך לחבר אליו בשנים, וזה דוחק:

ר והכי פירושו של אברך, דהכל היו באין אליו ואומרים לו אברך לך: