בראשית מא, טו

תשמע חלום לפתר אתו. תאזין ותבין חלום לפתר אתו:

תשמע. לשון הבנה והאזנה, כמו (להלן מב כג) שומע יוסף, (דברים כח מט) אשר לא תשמע לשונו, אינטינדר"א בלע"ז:

וַאֲמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף חֶלְמָא חֲלֵמִית וּפָשַׁר לֵית לֵהּ וַאֲנָא שִׁמְעֵית עֲלָךְ לְמֵימַר דְּאַתְּ שָׁמַע חֶלְמָא לְמִפְשַׁר יָתֵהּ

וַאֲמַר פַּרְעה לְיוֹסֵף חֶלְמָא חֲלֵימִית וּמַפְשַׁר לֵית יָתֵיהּ וַאֲנָא שְׁמָעִית עֲלָךְ לְמֵימָר אִין אַנְתְּ שְׁמַע חִילְמָא אַנְתְּ פְּשַׁר לֵיהּ

תשמע חלום - תבין חלום ויודע לפותרו.

תשמע חלום לפתור אותו. שתבין ענין החלום לפתור אותו כפי חכמת הפתרון ולא תפתור במקרה:

ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו. תבין, מלשון (דברים ו) שמע ישראל שהוא ענין התבוננות, כלומר יש בך כח החכמה והבינה לפתור החלום. וכן אמר בלשאצר לדניאל (דניאל ה׳:ט״ז) ואנה שמעת עליך די תוכל פשרין למפשר וקטרין למשרא.

בלעדי. פי' רש"י אין החכמה שלי אלא אלהים יענה את שלום פרעה וי"ל בלעדי לבד ממני מה שאענה כלו' לא מדעתי אענה אם טוב ואם רע שאין הפתרון תלוי בדעת כי אני צריך על פי הפתרון החלום הן טוב הן רע אלא הק' יתן שיהא המענה לשלום פרעה ולפי שהיה ירא יוסף פן יהיה פתרון רע אמר לו כך שלא יקשה בעיניו:

ופותר אין אותו. פרוש, שהיו לו פותרים, אלא שלא היה צודק החלום על פי הפותרים, והוא אמרו ופותר אין אותו, והכונה בזה שיפתור פתרון שיצטדק עם החלום.

ואני שמעתי וגו׳ – צריך לדעת אמרו לאמר. עוד אמרו תשמע, פשיטא שלא יפתור קודם שישמע, והיה לו לומר ״שמעתי עליך פותר חלום״.

אכן הכונה היא שנתחכם פרעה לחיב יוסף לפתור החלום מבלי תת אמתלאות, ובא בטענה לומר כי הוא יוסף פיו העידו כי הוא פותר חלומות, ומעתה לא ימנע מחלקה, או יפתור חלומו של פרעה, או יתחיב על אשר רמה בני אדם שהוא פותר ואין בפיהו נכונה. והוא אמרו ואני שמעתי עליך לאמר פרוש שאתה אומר תשמע חלום לפתור אותו, כמו שכן היה אחר האמת שאמר לשר המשקים ושר האופים (בראשית מ:ז) ״ספרו נא לי״ וגו׳, ומן הסתם שר המשקים הודיע הדברים כמות שהם לפרעה, או פרעה בחן כי לא יגידו שריו חלומות לנער עברי עבד אם לא ששאל הוא להגידו. ומעתה יתחיב לפתור חלומו של פרעה לצדק דבריו.

תשמע חלום לפתור אותו. רש״י וש״מ פירשו מלשון הבנה שאתה מבין חלום איך לפתור. ויש לפרש כמשמעו שאין אתה שומע חלום כדרכן של ב״א שמבקשים לשמוע ספור מפליא בלי תועלת אלא כדי לפתור:

חלום חלמתי ופתר אין אתו. זה כדעת חז"ל, שהחרטומים פתרוהו לשני חלומות ופרעה הרגיש שהוא חלום א', שעז"א שאין פותר אותו שיהיה חלום אחד, ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום, ר"ל שאינך פותר עפ"י מקרה החולם וטבעו, שאז צריך אתה לשמוע גם תולדות האיש והנהגתו וטבעו, וכן לא עפ"י האצטגנינות, שאז צריך אתה לחשוב חשבונות רבים ממעמד הכוכבים ומערכתם כי לא תשמע רק החלם לבד ותפתרהו תיכף:

ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי וגו' עד ועתה ירא פרעה. אמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי לפי שהיה דעתו תמיד שכל מה שראה היה חלום אחד ואמר ופותר אין אותו אם לדעתו ואם בהחלט שלא נתנו לו לפתור כלל. ואמר ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו ענינו אצלי שתשמע חלום לפתור אותו כפשוטו מבלי עשות בו משל ונמשל שהוא היה הדבר המבהיל שספר ממנו שר המשקים ולזה לא אמר תשמע לפתור חלום אלא תשמע חלום לפתור אותו כלומר לפתור אותו כמות שהוא על פשוטו. ויוסף השיבו בלעדי אלדים יענה את שלום פרעה ר"ל שאין ראוי שיקרא הוא הפותר כי אם הש"י וכמ"ש לסריסים הלא לאלדים פתרונים ועשה כל זה טענה מאשר הוא נעשה על ידי פועלים רבים ואפשר שיעשה מבלי קצתם הנה הקצת ההיא הוא כלי לא פועל כי מפועל שהוא אחד מד' סבות ראוי שיהיה יחסו אל המסובב יחס הכרחי ואם לא יהיה כן לא יהיה סבה באמתו' וזהו שאמר בלעדי ר"ל הש"י מבלעדי יוכל לענות את שלום פרעה ולכן הוא השומע החלום לפתור אותו לא אני כי אני בזה כלי וזה ענין הכלי שאפשר שיפעל הפועל בלתו וא"א שיוחס הפועל אל הכלי אלא למניע הכלי שלא יאמר החרב הרג את האדם. כי אם שמניע החרב הרגו וכמאמר הנביא היתפאר הגרזן על החוצב בו והשמיט התולדה להיותה מבוארת בעצמה עם זכרון ההקדמ' וזה טעם ויען יוסף כי היה זה ממנו טענה על מה שא"ל תשמע חלום לפתור אותו. והנה ספר פרעה חלומו ליוסף ושינה דברים מועטים אם בהוסיפו מלת דלות ואם בשנותו ממרא' לתאר ואם מה שהוסיף לבאר ותבאנה אל קרבינה ולא נודע כי באו אל קרבינה כי הענין קרוב. וקצר הכתוב במקום א' והאריך במקו' א' כפי צורך הענין. והנה יוסף כששמע החלום הבין ברוח הקדש אשר בו הדברים אשר בהם נשתבשו החרטומים שהם שלשת ההקדמות שזכרתי למעלה והודיע לפרעה שהענין בכלם הוא בהפך מה שחשבו כי הם חשבו שהיו שני חלומות א' מהפרות וא' מהשבלים ויוסף אמר שאין הדבר כן אלא שהחלום פרעה א' הוא מהפרות ומהשבלים ביחד שהיו הפרות סימן לחרישה והשבלים סימן לקצירה כמו שכתב הרמב"ן. ואמנם היקיצה שהיתה בנתים היתה סבתה התפעמות רוחו מחוזק השפע הנשפע עליו ומאותה רעדה הקיץ ומהיות זה יסוד טעות החרטומים ושפרעה היה מקפיד בענין היקיצה לכן התחיל יוסף פתרונו בבטול ההקדמה הזאת באמרו חלום פרעה אחד הוא. וההקדמה הב' שקבלו החרטומים הוא שהיו הפרות והשבלים משל לדברי' אחרי' וכי היו מחקויי הדמיון ומהמשל בחלום וגם זאת הודיע יוסף שהיה טעות בידם שלא ראה פרעה בחלומות דמויים ולא חקויים אלא השפע שהשפיע הקב"ה בחלומו והוא מה שראה מבלי משל וחידה ועל זה אמר את אשר האלדים עושה הגיד לפרעה ר"ל הגיד לו הדבר כפשוטו כאשר הוא עושה אותו מהשבע והרעב אשר יזכור לא המשלו. וההקדמה הג' שקבלו החרטומים הוא שהיה חלום פרעה מיוחד ומתיחס ונוגע אליו בפרט ושהיה לזמן קרוב או תכף ויוסף הודיעו שאין הדבר כן כי הוא מורה על השבע והרעב הכולל את כל ארץ מצרים ולשאר ארצות ואינו דבר מיוחד לפרעה וגם הוא דבר לשני' רבות י"ד שני' שבע שנים מהשבע ושבע שנים מהרעב וזה אמרו שבע פרות הטובות שבע שנים הנה ושבע השבלים הטובות שבע שנים הנה וביאר שאין שני השבע שבעה ושבעה כי חלום אחד הוא ויורו אם כן הפרות הטובות והשבלים הטובות על שבע שנים מהשבע בלבד. וכן שבע הפרות ושבע השבלים הרקות כאלו אין בהם גרעינים מורים על שבע שני רעב. ואמנם אמרו אחר זה הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה את אשר האלדים עושה הראה את פרעה ענינו שלא היה חלומו מגיע מיוחד ומתיחס לעצמו בפרט מכח התבודדותו כחלומות של נבוכדנצר שמפני ששוטטה מחשבתו במה שיהיה לזרעו מהמלכות והממשל' אשר הוא קנה בימיו רעיוניו על משכבו סליקו וראה הצלם ולא היה כן חלום פרעה אבל מבלי התבודדותו ולא שוטטות מחשבתו הגיד אליו האלדים מה שרצה לעשות בעולמו והיה זה א"כ ענין כולל למלכיות ולארצות ולא פרטי לך. והנה רצה הקב"ה להראותו ולהגידו לך להיותך מלך תוכל לתקן הרע הנרמז בו וזהו הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלדים עושה הראה את פרעה וביאר מהו אשר הראה אותו והוא ששבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים וגו' כי השם הודיע לו הרעב העתיד לבא כדי שיתקנהו והראה לו שני השבע להודיעו שבזה יתקן הרעב וכבר זכרתי שיוסף ביאר לפרעה שהשבע יהיה בלבד בארץ מצרים לא בשאר הארצות ובעבור שתמיד במצרים היה שובע מפני נילוס שהיה עולה ומשקה את הארץ הודיעו שבשבע יהיו שני חדושי' הא' שיהיה שבע גדול רוצה לומר יות' מהנהוג. והב' שיהי' בכל ארץ מצרים לא בלבד במקומות הסמוכים לנילוס שהוא עולה ומשקה אותם ואמר וקמו שבע שני רעב אחריהם להגיד שיקומו שבע שנים אחרים רצופים אחריהם מבלי הפסק שבכלם יהיה רעב בכל הארצות ולכן לא אמר ברעב בארץ מצרים כמו שאמר בשבע לפי שבשבע יהיה פרטי שם אבל הרעב יהיה כולל כל הארצות. וכבר חשב הרמב"ן שראה יוסף זה מספורי החלום שאמר שהפרות הטובות עמדו באחו ולא הלכו משם אבל הרעות אחרי שאכלו הטובות לא אמר שעמדו שם כי הלכו ארץ ולא ידע פרעה אנה הלכו. ואינו נכון בעיני כי אם כה יאמר הרב בפרות מה יאמר בשבלים אשר הם מורי' בעצם על השבע ועל הרעב להיות' מורי' על הקציר גם לדעת הרב. ועוד שהנה שם על שפת היאור אכלו הפרות הרעות את הטובות וזה רמז ששנות הרעב יאכלו שם את שנות השבע אלא שהאמת בזה הוא מה שכתבתי למעלה שיוסף ידע זה מכח רוח הקד' אשר בו כמו שידע דניאל את חלום הצלם ופתרונו. ואמר ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ להגיד שלא ישאר בארץ מצרים רושם מהשבע ר"ל בגופה ועצמותה כי תשאר הארץ עיפה מבלי מים ולכן יחוייב שיכלה הרעב את הארץ. ואמנם אמרו אחר זה ולא יודע השבע באר' מפני הרעב ההוא אחרי כן יראה שהוא כפל ומותר אבל ענינו אצלי שגם אחרי עבור הרעב תשאר האר' חסרה כל כך שלא תשוב בנקלה לאיתנה הראשון באופן שגם שירדו גשמים לא תראה בהם הברכה שהיתה נראית בזמן השבע וסבת זה כי כבד הרעב מאד ויעשה שנוי באר' לא יסור בקלות וגם אחרי ביאת המים וזה טעם אמרו אחרי כן כי הוא שב אל אמרו מפני הרעב ההוא ולא יתכן שישוב אל השבע כי יהיה כפל אחרי שאמר ונשכח כל השבע כמו שביארתי שמזה יודע שאין השכחה שזכר הכתוב כאן מיוחסת אל בני אדם כי למה יהיה נשכח הדבר הזה מפיהם אבל השכחה היא בעצמות הארץ בגופה שתתיבש כל כך שסשכח ממנ' כל לחות ויהיה לפי זה אמרו ולא יודע השבע באר' ככשוטו ר"ל שלא יהיה השבע נכר בעצמות האר' וגופה אחרי עבור זמן הרעב וזהו באמת הדקדוק אמתי בפסוקי' האלה. ולפי שיוכל פרעה להקשות אם היה החלו' אחד למה נשנה בלילה אחד ולא ראה יחד הפרות והשבלים מבלי יקיצה ביניהם לכן אמר יוסף שהיה זה להודיע כי היה הדבר מזומן ונכון וממהר האלדים לעשותו וכן פי' הרמב"ן שפירש ועל השנות החלום אל פרעה פעמים בלילה אחד שממהר האלדים לעשותו ולפי דעתו זה ראוי שנאמר שהיה די בשבלים כי הם מודיעים הרעב באמת וכפי מה שפירשתי בפסוקים האלה הותרו השאלה הו' והז':