בראשית מ, יב

שלשת ימים הם. סימן הם לך לשלשת ימים, ויש מדרשי אגדה הרבה:

וַאֲמַר לֵהּ יוֹסֵף דֵּין פִּשְׁרָנֵהּ תְּלָתָא שִׁבְשִׁין תְּלָתָא יוֹמִין אִנּוּן

וַאֲמַר לֵיהּ יוֹסֵף דֵין סוֹף פּוֹשְׁרָנָא דְחֶלְמָא תְּלָתֵי מְצוֹגְיָא תְּלָתֵי אַבְהַת עַלְמָא אִינוּן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב דְמִן בְּנֵי בְנֵיהוֹן עֲתִידִין לְמִישְׁתַּעְבְּדָא לְמִצְרַיִם בְּטִינָא וּבְלִיבְנָא וּבְכָל פּוּלְחָנָהָא בְּאַנְפֵּי בְרָא וּמִן בָּתַר כְּדוֹן מִתְפָּרְקִין עַל יַד תְּלַת רַעֲיָין וְדִי אֲמַרְתְּ נְסִיבִית יַת עִינְבַיָיא וְעַצְרִית יַתְהוֹם לְכַסָא דְפַרְעה וִיהָבִית יַת כַּסָא לִידָא דְפַרְעה הוּא פְיָילָא דְרוּגְזָא דְעָתִיד פַּרְעה שָׁתֵי בְּעִקְבָא וְאַתְּ רַב מְזוֹגַיָא תְּקַבֵּל אֲגַר טַב עַל חֶלְמָךְ טַב דְחָלַמְתָּא וּפוֹשְרָנֵיהּ דֵין הוּא לָךְ תְּלָתֵי מְצוֹגְיָיא תְּלָתָא יוֹמִין הִינוּן לְפוּרְקָנָךְ

וַאֲמַר לֵיהּ יוֹסֵף דֵין הוּא פִּתְרוֹנֵיהּ דְחֵלְמָא תְּלְתָא שַׁרְבִטַּיָּא אִנּוּן תְּלָתָא אֲבְהָתֵי עַלְמָא אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב דְּמִן בְּנֵי בְנֵיהוֹן עֲתִידִין לְמִשְׁתַּעְבְּדָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וַעֲתִידִין לְמִתְפָּרְקָא עַל יְדֵי תְּלָתָא פַּרְנָסִין מְהֵימְנִין וְאִנּוּן מְתִילִין כִּסְגּוֹלַיָיא וְדִי אָמְרַת נְסֵבִית יַת עִינְבַיָּא וַעֲצָרִית יַתְהוֹן בְּכַסָּא דְפַרְעה וִיהָבִית יַת כַּסָּא לְגוֹ כַף יְדוֹהִי דְפַרְעה הוּא כַּסָּא דְפוּרְעָנוּתָא דְּפַרְעה עָתִיד לְמִשְׁתֵּי בְּעִקְּבָא. וְאַתְּ רַב מְזוֹגַיָּא לָא מוֹבְדִין אַגְרָךְ דִּי חֲלַמְתְּ חִלְמָא טָבָא הָדֵין בְּרַם פִּתְרוֹנֵהּ דְחֶלְמָא לָא הֲוָה יוֹסֵף אָמַר לֵהּ יוֹמִין בָּתַר דֵין פָּתַר לֵיה יוֹסֵף הֵיךְ מַה דְּהַוָה שְׁפַר בְּאַפּוֹי וַאֲמַר לֵהּ יוֹסֵף תְּלָתָא שַׁרְבִטַּיָּא תְּלָתָא יוֹמִין אִנוּן:

פתרונו פירושו ולא מצאנו מלת פתרון כי אם עם החלום:

יש שואלים מאין ידע יוסף כי שלשה שריגים הם ימים ולא חדשים או שנים. ויתכן יום הלדת את פרעה כמו היום שנולד בו כי הנה היום יש מלכים שיעשו משתה ביום תקופת שנתם ויקראו לכל עבדיהם ויתנו להם מתנות או יתכן שהגבירה היתה הרה והראשון קרוב:

ג' השריגים ג' ימים הם. הבין יוסף כי לא המראה ע"י השריגים אלא על דרך הזמן שבזמורה אחת היה יכול כל זאת לראות ואין לומר ג' שנים או ג' חדשים כי אין סברא שיאריך פרעה כ"כ זמן הדין ונזכר כי לסוף ג' ימים היה יום הלידה ויעשה יום משתה ויהיו שם שריו ועבדיו ומסברא אז ידין אותם לכך נתן זמן של ג' ימים כי חזיון ופתרון הוא כמו חדה וצריך החוזה והפותר לתת לב לדבר שהוא ראוי להיות כי י"ל בלב כך בכמה עניינין כמו בכאן שהיה יכול לומר ג' שנים או ג' חדשים או ג' שבועות ויש לו לחשוב איזו סברא להיות יותר ועל אותו יסמוך כי כל גמרא בלא סברא אינו כלום:

זה פתרונו. החלום הוא הפתרון. ואין בו דברים רחוקים אלא לבאר הפרטים:

שלשת ימים הם. הבין זה מסמיכת הפרח להנץ ולהבישול. מוכיח שהזמן יהי׳ הקרוב ביותר. וכ״כ הרמב״ן ז״ל:

ויאמר יוסף. פתר לו ששלשת השריגים מורים על שלשת ימים, שעד עתה היה לך גפן בוקק, ר"ל שמשפטך היה שתמות, רק שבשלשת ימים אלה ישתנה דינך, שגפן בוקק גפנך פרי ישוה לו לתת היין אל כוס פרעה. וז"ש,

צ לא שהם עצמם שלשת ימים, כמובן מן הקרא: