בראשית ד, כג

שמען קולי. שהיו פורשות ממנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו, שהיה למך סומא ותובל קין מושכו, וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקשת, והרגו וכיון שידע שהוא קין זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו, והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפיסן:

שמען קולי. להשמע לי (לתשמיש), וכי איש אשר הרגתיו לפצעי הוא נהרג, וכי אני פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי, וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג, כלומר על ידי חבורתי, בתמיהה, והלא שוגג אני ולא מזיד, לא זהו פצעי ולא זהו חבורתי:

פצע. מכת חרב או חץ נברידור"א בלע"ז [פצע]:

וַאֲמַר לֶמֶךְ לִנְשׁוֹהִי עָדָה וְצִלָּה שִׁמְעַן קָלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ אֲצֵיתָא לְמֵמְרִי לָא גַּבְרָא קְטָלִית דִּבְדִילֵהּ אֲנָא סָבִיל חוֹבִין וְאַף לָא עוּלֵימָא חַבָּלִית דִּבְדִילֵהּ יִשְׁתֵּיצֵי זַרְעִי

וַאֲמַר לֶמֶךְ לִנְשׁוֹי עָדָה וְצִלָה קַבִּילִין קוֹלִי נְשִׁי לֶמֶךְ אַצִיתַן לְמֵימְרִי אֲרוּם לָא גַבְרָא קְטָלִית דְנִתְקַטִלָא תְּחוֹתוֹהִי אוּף לָא עוּלֵימָא חֲבִילִית דִבְגִינֵיהּ יְהוֹבְדוּן זַרְעִי

ויאמר למך לנשיו סמכו המפרשים (רש"י והראב"ע) בענין הכתוב הזה על דעת אונקלוס שפירש לכן כל הורג קין שבעתים יוקם (בראשית ד׳:ט״ו) כי לשבעה דורות יוקם ממנו ולא עתה כי השם האריך אפו ממנו והנה נשי למך פחדו להוליד בנים בעבור שיהיו שבועיים לקין והוא נחם את נשיו שהשם יאריך לו עוד שבעים ושבעה כי יתפלל לפניו כי הוא ארך אפים וירחם עליו או שהיה קל וחומר של שטות כפי המדרש שהזכיר רש"י (רש"י על בראשית ד׳:כ״ד) ואם כן יאמר לכן כל הורג קין לשבעתים יוקם ממנו ולא בימיו וזהו תרגומו של אונקלוס כל דיקטל קין לשבעה דרין יתפרע מיניה ואם כן היה ראוי שיהיה "ויאמר למך לנשיו" מוקדם ולפי דעתי אין טעם "שבעתים" לשבעה דורות כי לא תאמר המלה הזאת על השבעה הנפרדים רק על הכפל דבר אחד שבעה פעמים כמו מזוקק שבעתים (תהלים יב ז) ישלם שבעתים (משלי ו לא) ואור החמה יהיה שבעתים (ישעיהו ל כו) כפול ומכופל שבעה חלקים אבל פירוש "כל הורג קין" כפשוטו שאמר השם לכן כל אשר יהרוג את קין שבעתים יוקם ממנו כי אעניש ההורג אותו שבע על חטאתו כי אני הבטחתי את קין שלא יהרג בעבור יראתו אותי והתודותו לפני אבל ענין למך עם נשיו לא הזכירו הכתוב בביאור ונוכל לומר גם כן שהיו יראות מעונש שלא יהרג למך בעון אביו כי השם לא אמר לקין סלחתי לך רק שלא יהרג אבל יגבה חובו מזרעו ולא ידעו מתי וכן היה הדבר ולמך נחם אותן לאמר כי השם ירחם עליו כאשר רחם על קין כי הוא נקי כפים ממנו ויתפלל לפניו גם הוא וישמע תפלתו אבל הנראה בעיני כי היה למך איש חכם מאד בכל מלאכת מחשבת ולמד לבנו הבכור ענין המרעה כפי טבעי הבהמות ולמד את השני חכמת הנגון ולמד את השלישי ללטוש ולעשות חרבות ורמחים וחניתות וכל כלי המלחמה והיו נשיו מתפחדות שלא יענש כי הביא החרב והרציחה בעולם והנה הוא תופש מעשה אבותיו בידו כי הוא בן המרצח הראשון וברא משחית לחבל והוא אמר להן אני לא הרגתי איש לפצעים ולא ילד לחבורות כאשר עשה קין ולא יענישני השם אבל ישמרני מן ההריגה יותר ממנו והזכיר כן לומר כי לא בחרב וחנית יכול אדם להרוג בפצעים וחבורות שימית במיתה רעה יותר מן החרב ואין החרב גורם הרציחה ואין על העושו חטא:

ודע כי ויאמר למך מאוחר בפרשה וכבר הזכרתי כמוהם שנים. וכמוהו ויקח האיש נזם זהב וכן אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף וכן ואתחנן והטעם כאשר אמרו חכמינו כי עדה וצלה נמנעו כי פחדו להוליד בנים בעבור שיהיו שביעיים לקין ויהרגו או ימותו ועל כן אמר למך לנשיו אני הוא באמת השביעי ואם יפצעני אדם שהוא גדול או ילד יעשה לי חבורה אז הרגתיו. ומלת הרגתי. תמורת אהרוג וכמוהו נתתי כסף השדה. אשר לקחתי מיד האמורי ורבים כמוהם:

ואם עד שבעתים יקם קין למך עד שבעים ושבעה. בעבור שהוא הרג בזדון ואני לא הרגתי. והטעם שאמר לנשיו כי כבר בטלה הגזרה על קין ובאמת כי בני למך וכל זרעו מתו במבול ולא נשאר לקין שם מחמס אחיו:

שמען קולי נשי למך. צועק עלי יגון:

אמרתי. שאספר צערי:

הרגתי לפצעי. חבלתי בעצמי ממש שהיה ההרוג אבי, וילד לחבורתי. שהיתה החבורה בעצמי ממש במה שהיה ההרוג בני:

והמובן במה שאמר: ויאמר למך לנשיו וגו' כי שבע וגו': היא באחד משני האופנים ושניהם חשובים. אפשר שאמר כך מצער על חטא שבא לידו, ואפשר שהתנצל ואמר שלא בא שום חטא לידו. ובשני האופנים (תועלת) ביראת אלוהים...... לפי הפירוש הראשון הודה שאמנם הרג איש, והוא צפוי לעונש. והוסיף: "וילד לחבורתי" שהרי הגדול אפשר שחטא, הודיע שהנהרג הוא ילד, שהוא בודאי חף מפשע. ולפירוש זה מתאים מה שאמר כי שבעתיים, אם מי שחרג קין יענש, אף על פי שקין הרג את אחיו, למך, שהרג איש וילד, על אחת כמה וכמה. ואם נפרש בדרך השניה יהיה "כי איש הרגתי" בדרך שלילה, בהסתרת אות הא, כאמרך: הכי אמרתי הבו לי, הכי יש עוד אשר נותר לבית שאול [אף כאן] (כי) בדרך שלילה ובהסתרת ההא. ויהיה "כי איש הרגתי", לא הרגתי. לא איש ולא ילד, שערכו בגוף ובנפש ... יותר קרוב ... [ויהיה] מה שאמר כי שבעתיים יקם קין לפי הפירוש הזה: אם קין שהרג את אחיו נתן לו השם אות שלא יהרגוהו, למך שלא הרג אינו דין שיתנקמו מהורגו? ... ה. אלה שהיו צפויים לעונש חמור אמר להם משה: ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם. ומי שהובטח לו שלא ייענש אמר לו: כי אז תשא פניך ממום והיית מוצק ולא תירא. ובהתקבץ שני הענינים יחד אמר: מגורת רשעים היא תבואנו, ותאות צדיקים יתן ... אחריו ב ... הדבר הוא על דרך השלמות...כי הנאמר לאנשי מעלה יותר מתוקן מהנאמר להמוניים ... לדיבור מאשתו, ככתוב: והיא חברתך ואשת בריתך ... הדבר הזה אל נשיו, כי הדיבור ... ההמונית ואינה מיוחדת באיש מאשתו לבד ... ופתח ואמר: שמענה קולי, כדי להשקיטן ... עליו דיבורו קודם שהוא משלימו כמו ... שיקרה אמנם אצלם שלא ישימו לב...שלא תאבד מהן ראשית דבריו. שלא ישימו לב...וחזר על שמותיהן, כדי לעורר אותן וכדי שלא יאבדו דבריו הראשונים מהן. והוסיף לאמר "נשי למך", אחרי מה שאמר "עדה וצלה" וגם "האזינה אמרתי" [אחרי אמרו] שמען קולי, כדי לרכך את לבן עוד יותר, ולעורר את הקשבתן. ולימדנו בזה שראוי לדובר שיקרא למדובר, כדי שהדיבור לא יבוא אליו פתאום, בעוד הוא אינו מוכן לו, ואז יפסיד (השומע) את ראשית הדיבור. ויחד עם זה טוב שישקיט (את השומע) עד שימצה את הענין ועד שיקשיב לו בסבלנות עד תומו. וגם ראוי שידבר אליו רכות, כדי שיכנסו הדברים אל לבו ויעשו עליו רושם, כמו שעומד אני לבאר, למשל, בפרשת האזינו השמים – יערף כמטר לקחי וגו' וב"האזינו ושמעו קולי הקשיבו ושמעו אמרתי", וב"שמעו דבר ה' בית יעקב וכל משפחות בית ישראל" וכדומה להן.

כי איש הרגתי לפצעי. הביא למך החרב והרציחה בעולם ומעשה אבות יעשו בנים כי הוא בנו של קין הרוצח הראשון. והוליד שלשה בנים, הבן הבכור למדהו ענין המרעה כפי טבעי הבהמות. הבן השני למדהו חכמת הנגון. הבן השלישי למדהו כלי המלחמה בחרבות וברמחים וללטוש נחשת. והנשים שלו היו מתפחדות ממנו שלא ימות בעונש חטאו לפי שהביא הרציחה בעולם, וע"כ היה אומר להן כי איש הרגתי לפצעי או ילד לחבורתי שעשיתי בו כמו שעשה קין, כונתו לומר כי האדם יכול להרוג בלא חרב ואין החרב סבת הרציחה, ואע"פ שהוא הוציא בעולם אומנותו אין עליו עונש בזה כי אפשר להמית במיתה קשה מן החרב.

ויאמר למך לנשיו מתוך דבריו שאמר להן שמען קולי אנו למדין שהיו לו מורת רוח ואומר להן למה אינכן שומעות לי וכי איש הרגתי לפצעי בתמיה.

האזנה נקוד בצר״י.

עדה וצלה שמען קולי פירש"י שדרכן היה ליקח שתי נשים א' לפריה ורביה וא' לתשמיש. וק"ל דהא כתיב אח"ך וצלה גם היא ילדה ונר' כתרגומו דמפרש וגם צלה שנבחרה לתשמיש ילדה ולא הועיל לה כוס של עיקרין שהשקה:

ויאמר למך לנשיו. פי' ר' יוסף קרא ז"ל כי למך נשא ראשון שתי נשים והיו מתקוטטות ומתקנאות זו בזו וכעסתה צרתה והיו עושות קולי קולות והיה אומר להן מה פשעי מכל אדם שאין שקט בביתי לא באכילה ולא בשתיה ולא בשכיבה ולא בקימה וכי הרגתי בני אדם או חנקתי תינוקות שאירע לי מה שלא אירע לאדם מעולם ועתה הנני מת בידכם כי לא אוכל לסבול זאת אבל הק' יפרע מכן כי קין שחטא אמר לנקום בשבעתים כ"ש שינקום אותי בשבעים ושבעה, ובא ללמדינו שלא ירבה אדם נשים כי היא קטטה ומריבה. ולי נראה כי בימים ההם היו חוזים וחכמים שהיו יודעים שיבוא מבול בימי בני למך כי לא תמצא בבני למך תולדות כי טבעו הם במבול והיו שומעות נשי למך כך והיו רוצות לפרוש הימנו כי אומרות למה נלד לרוח ולהבל ונסבול עצבון הריון ולידה וגידול בנים, והיה אומר להם ומנחם אותם אל תאמינו שהק' יעשה זאת וכי הרגתי איש או חנקתי נערים שיבוא כך שיטבעו בני על קין חס עליו לא כ"ש ופיתה אותן בדברים עד שהעמיד מהן תולדות, ונר' שלכך הרגילו אילו בני למך האומניות הללו שלא היו מתברכין בעבודת האדמה מפני קללת קין זקנם וע"ד זה שפיר' תרגום אונקלוס:

נשי למך האזנה אמרתי שנשיו פורשות ממנו משקיימו פריה ורביה לפי שנגזרה גזירה לכלות זרעו של קין לאחר ז' דורות ובני למך היו שביעיים לקין ולמך נחם את נשיו ואמר וכי הרגתי אני את הבל שהיה איש בקומה וילד בשנים לשיהיה זרעי כלה באותו עון ומה קין שהרג נתלו לו ז' דורות אני שלא הרגתי לכ"ש שיתלו לי שביעיות הרבה וזהו ק"ו של שטות א"כ אין הקב"ה גובה חובו או כוונת למך שיתפלל וירחם עליו ויתנחם על הרעה. ונ"ל שלמך היה אומר לנשיו שלא יהיו בניו דור ז' אלא דור ח' שמ"ש הש"י שבעתים יוקם אין הז' דורות נמנים מקין אלא מאדם הראשון ולמך עצמו הוא השביעי והם אדם קין חנוך עירד מחויאל מתושלח למך הרי ז' ועלי נגזר הגזירה לא על בני ואם יאמרו נשיו ג"כ אין אנו רוצים לגדל בנים יתומים אמר גם אני לא יהרגני שום אדם שגזירת פוקד עון אבות על בנים היא כשאוחזין מעשי אבותיהם בידיהם ואמר למך אני לא אחזתי מעשי קין בידי וכי איש הרגתי כקין לשאהיה נפצע בעבורו או ילד הרגתי לשיעשו לי חבורה. או ירצה אני אהרוג איש אם יבוא לפצוע לי וילד אהרוג אם יבא לעשות לי חבורה אחר שלא אחזתי מעשי קין בידי. וכתב ר"א בני למך וכל זרעו מתו במבול ולא נשאר לקין שם מחמס אחיו. וי"א שלמד למך את תובל בנו ללטוש ולעשות חרבות וכלי מלחמה ופחדו נשיו שיענש שהביא רציחה בעולם ועושה מעשי אביו הרוצח ואמר להן אני לא הרגתי לפצע וחבורה כמו קין לומר כי לא בחרב לבד יוכל להרוג כי גם בפצעים וחבורות שהיא מיתה רעה יותר מחרב:

עדה וצלה. אפילו אלו לא הייתם נשי:

שמען קולי. ראוי לכן שאתן בנות דעת ומבינות דבר לשמוע קולי מה שאני צועק ומשיח דאגתי:

נשי למך. אחר שאתם נשי:

האזנה אמרתי. ראוי לכן להאזין להטות אזן קשבת לאמרתי. וסיפר להן דאגתו.

כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי. מעשה שהי׳ כך הי׳ שהשתמש בכלי נחשת וברזל והרג בשוגג איש וילד מה שהוא בעצמו מצטער הרבה עליהם וביקש מהם שיסיחו דאגתו בתנחומין כדרך נשים. אמנם שלא יאמרו אחר שהוא רוצח אפילו בשוגג. אין לרחם עליו ע״כ סיים דבריו שמקוה שאינו בר עונשין:

ויאמר למך לנשיו. יספר שהגם שקין יסד עיר וקבוץ מדיני ותקן נמוסים להנהגת החברה, בכל זאת אם לא התבונה תתן קולה ואם לא יהיו האנשים בעלי יושר ואוהבי צדק בטבעם לא יועילו הנמוסים, שאם יעמוד איש עריץ ישחק לכל חוק ונמוס ויגזול משפט וצדק, שכן למך נכדו אחרי אשר גברה זרועו ע"י בניו וגבורתם וממשלתם היה דרכו לאמר לנשיו אתן עדה וצלה (גם אם לא הייתן נשי) שמען קולי ואל תמרו את פי, וכ"ש אחר שאתן נשי למך והאשה צריכה שתהיה נכנעת לבעלה, א"כ האזנה אמרתי (האזנה קלה משמיעה, ר"ל אף האזינו כל מה שאומר) כי אם אעשה אתכן רעה מי יציל אתכן מידי, הלא איש הרגתי לפצעי, איש אחד עשה לי פצע והרגתי אותו ובעת ההרג נתן בי חבורה שהיא קלה מפצע והרגתי גם את הילד שלו, ולא היה מי שיקום כנגדי ויבקש דמם מידי כי אין משפט נגדי בארץ כי זרועי רמה, ואם תאמר שאענש בדין שמים, ע"ז אני משיב לכם: