בראשית לח, ז

רע בעיני ה'. כרעתו של אונן משחית זרעו, שנאמר באונן (פסוק י) וימת גם אותו, כמיתתו של ער מיתתו של אונן, ולמה היה ער משחית זרעו, כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה:

וַהֲוָה עֵר בּוּכְרָא דִיהוּדָה בִּישׁ קֳדָם יְיָ וַאֲמִיתֵהּ יְיָ

וַהֲוָה עֵר בּוּכְרָא דִיהוּדָה בִּישׁ קֳדָם יְיָ עַל דְלָא הֲוָה יָהִיב זַרְעֵיהּ לְאִנְתְּתֵיהּ וּתְקֵיף רוּגְזָא דַיְיָ עֲלֵיהּ וְקַטְלֵיהּ יְיָ

ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' לא הזכיר הכתוב פשעו כאשר עשה באחיו אבל אמר כי בחטאו מת להודיע שלא היה זה בענש יהודה על מכירת יוסף כי ההצלה עמדה על המכירה ולא היה בבית האבות שכול זולתי זה שהיה רע בעיני השם כי זרע צדיקים יבורך ועל כן היה יעקב מתאבל על בנו ימים רבים וימאן להתנחם שהיה הדבר בעיניו עונש גדול לו מלבד אהבתו אותו:

ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'. בלתי רע לבריות:

וימתהו לא היה שוכב עמה כדרכה פן תהר ולשניהם היתה בתולה לפיכך לא חטא בה יהודה כי לא היתה בעולת בעל. חז״ק איך נענשו הרי עדיין לא הגיעו לכלל עשרים להיותם בני עונשין.

רע בעיני ה'. פירש"י כמיתתו של ער מיתתו של אונן וקשה דה"ולל להפך שנא' באונן ושחת ארצה וי"ל דתפס לשון ב"ר דאמר גבי ער הופכו כגיגית הופכו פירוש היפך שמו ער רע וכן אונן הפך והמית אבל לא הפך שמו אלא חבטו ונהפך גופו ושמו:

ער רע. צחות לשון הקודש הוא שהיפך התיבה כלו' ער נהפך לרע וראיתי משל לגיגית רחבה בשוליה וקצרה לפיה כל זמן שהיא יושבת כדרכה היא עומדת בחזקה שהקשרין שקורין צירקלי"ש (cercles, Reifen) באים על הרחב אבל כשמהפכין אותה על פיה הקשרים נופלים והיא נופלת וכן ער כל זמן שהיה כדרכו חי כיון שנהפך מיד מת ולא פיר' מה היה רעתו של ער ואמרו רבותי' שאף הוא היה משחית ארצה מדכתיב וימת גם אותו כלומר שגם הוא השחית ואמרו רבות' שלא להכחיש את יופיה ושמא לא היה רוצה בצער גידול בנים שיש בני אדם שאינם חוששין רק להנאתם ולפי הפשט היו דשים מבפנים וזורעים מבחוץ ולפי התלמוד לא היו דשים מבפנים כדאמ' ביבמות (ל"ד ע"ב) כמעשה ער ואונן ולא כמעשה ער ואונן וכו'. ואמר' תמר באצבעה מיענה לפי שלא יכלה להתעבר מביאה ראשונה כל מעוכות של בית ר' תמר נקראות:

ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה׳. הזכיר הכתוב עוד הפעם שהיה בכור יהודה ללמד דזה גרם שמת שלא היה חוטא כ״כ שיענש בהכרת כזה אלא שהיה רע בעיני ה׳ ואינו כדאי שיצא ממנו זרע מלוכה והרי הוא בכור יהודה וא״כ ראוי היה שיצא ממנו זרע מלוכה. ובשביל שהיה רע ואינו הגון ע״כ מת וכדאי׳ ביומא דע״ב ב׳ זכה נעשית לו זר לא זכה נעשית לו זיר:

ויהי ער בכור יהודה. ע"י שהוא בכור יהודה והיה ראוי לצאת ממנו מלכות ב"ד, עי"כ היה רע בעיני ה', כי גוי אחר לא היה רע בערכו:

מ בשלמא מה שהיה אונן משחית כמו שמפרש הפסוק הטעם דהבן נקרא על שם אחיו המת, וזה לא היה רוצה לעשות: