בראשית לח, יג

עלה תמנתה. ובשמשון הוא אומר (שופטים יד א) וירד שמשון תמנתה, בשפוע ההר היתה יושבת, עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן:

וְאִתְחַוָּא לְתָמָר לְמֵימָר הָא חֲמוּיִךְ סָלֵק לְתִמְנָת לְמֵיגַז עָנֵהּ

וְאִיתְנֵי לְתָמָר לְמֵימָר הָא חֲמוּיִיךְ סַלִיק לְתִמְנָת לְמֵיגַז עָנֵיהּ

עלה תמנתה לו היתה ההליכה עלייה שהוליד בה שני צדיקים, אבל בשמשון כתיב וירד שמשון תמנתה לפי שההליכה היתה לו ירידה שהרי ע״י האשה שלקח שם נקרו עיניו.

לגז צאנו היא ביררה לה שעה שהיה יהודה שמח שהדין נותן להתגבר על יצרו עליו כי רגילים היו לעשות משתה בעת גזיזת הצאן, וא״ת איך הסכים הקב״ה שיצאו כל מלכי יהודה מפרץ שבא מתמר שהרתה לזנונים. אלא י״ל מוטב שיצא מתמר בת שם הצדיק, ואל יצאו מאשת יהודה שהיתה כנענית שהיו מקולקלים. ועוד לא הרתה לזנונים שהרי קודם מתן תורה כל הקרובים מיבמין ואפי׳ אביו של מת וכיון שלא יבם שילה על יהודה ליבם. וכשנתנה תורה נתחדשה הלכה שלא ליבם אלא אחיו מן האב. ואעפ״כ אם אין אחים נהגו ליבם בכשרים קרובים לה. ועל כן עשתה בהיתר מה שעשתה כמו שעשה בועז לרות גם לאחר מתן תורה.

לגז צאנו. והיה נהוג לעשות ימי משתה ושמחה כמבואר באבשלום וש״מ וביום טובה לבו טוב עליו ע״כ:

ע ואף על גב דלעיל (פ' י"ב) כתיב ויעל ופרש"י (שם) דויעל דבוק תמנתה, אם כן למה לא פירש זה לעיל, יש לומר דילמא ויעל קאי על גוזזי צאנו, כלומר עלה להר מקום שהיו שם הרועים, לעמוד על גוזזי צאנו וק"ל: