בראשית ג, י

וַאֲמַר יָת קַל מֵימְרָךְ שַׁמְעִית בְּגִינְתָא וּדְחֵילִית אֲרֵי עַרְטִילַאי אֲנָא וְאִיטַמָּרִית

וַאֲמַר יַת קַל מֵימְרָךְ שְׁמָעִית בְּגִינוּנִיתָא וּדְחֵלִית אֲרוּם עַרְטִילָאִי אֲנָא וּמִצְוָתָא דְפַקֵדְתַּנִי אַעֲבָרִית מִינִי וְאַטְמֵרִית מִן כִּיסוּפָא

ואירא. כמו שקרה לישראל אחר חטאם כאמרו וייראו מגשת אליו:

כי עירם אנכי אעפ״י שכבר תפרו עלה תאנה י״ל שמא לא כיסו אלא בשר ערוה בלבד.

אמר כי קולך שמעתי ואירא כי ערום אנכי וגו'. היה ירא פן ישאל לו למה נחבית לברוח וירגיש מגניבתו לפיכך הקדים לו טעם:

ואירא כי עירם אנכי. ביאר שלא ברח מפני הפחד שיענש אלא משום כי עירם הוא ואינו כבוד לשכינה והוא מורא המעלה:

ויאמר, השיב הנה ראיתי שנוי בנבואתי. א] שאת קולך שמעתי. שהוא ע"י תערובות כח המדמה. ב] בגן מה שנדמה לי שאתה בגן מתקומם במקום. ג] ואירא שזה מפני שבא השפע ע"י כחות הגוף. ד] כי עירום אנכי. שהרגשתי שגילוי ערוה גנאי ואיך אעמוד ערום לפני ה' לכן ואחבא: