בראשית כד, סה

ותתכס. לשון ותתפעל, כמו ותקבר, ותשבר:

וַאֲמֶרֶת לְעַבְדָּא מָן גַּבְרָא דֵיכִי דִּמְהַלֵּךְ בְּחַקְלָא לְקַדָּמוּתָנָא וַאֲמַר עַבְדָּא הוּא רִבּוֹנִי וּנְסֵיבַת עֵיפָא וְאִתְכַּסִּיאַת

וַאֲמָרַת לְעַבְדָא מַן גַבְרָא הֲדוֹר וְיָאִי דִמְטַיֵיל בְּחַקְלָא לִקְדָמוּתָנָא וַאֲמַר עַבְדָא הוּא רִבּוֹנִי וּנְסִיבַת רְדִידָא וְאִתְעֲטִיפַת בֵּיהּ

וּנְסֵיבַת רְדִידָא וְאִתְצַמְצַמָת בֵּיהּ:

ותתכס. מבנין התפעל התי"ו הראשון לנקבה שאיננה נמצאה והשני להתפעל:

מי האיש הלזה - ההולך בשדה לקראתנו. (גמגום יש על פס' זה.וכי הייתה שואלת בכל האנשים שהייתה פוגעת? ועוד, למה כתיב: בשדה לקראתנו?ונראה שהמקרא קצר וחסורי מחסרי והכי ר"ל). מי האיש הלזה ההולך בשדה ופנה מדרכו לבוא לקראתנו?

הלזה - צ"ל ב"ל מרחוק רגיל לומר כן, וכן: בעל החלומות הלזה בא, אבל כשאדם בקרוב אומר: המן הרע הזה.

ותתכס. כי יראה מהביט על דרך ויסתר משה פניו:

מי האיש הלזה ההולך בשדה. וא"ת וכי היתה שואלת לכל באי הדרך מי הוא זה אלא י"ל שנטה השדה לקצר הדרך לכך אמרה ההולך בשדה:

איתא בב"ר צפת שיחה מירתח פי' הביטה שהאריך בתפלה חשבה או שהוא אברהם או יצחק. מירתח איחר לשון מירתח ואתי בתלמוד וכמוהו רבים:

ויאמר העבד הוא אדוני עד עתה אמר בן אדוני לפי שהאדם שאינו נשוי לא נקרא אדם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם:

כ שהן מקבלין הפעולה מאחר, שהן מבנין נפעל, כך מלת ותתכס היא מתפעלת ומקבלת פעולה מאחר: