בראשית כד, נג

ומגדנות. לשון מגדים, שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל:

וְאַפֵּק עַבְדָּא מָנִין דִּכְסַף וּמָנִין דִּדְהַב וּלְבוּשִׁין וִיהַב לְרִבְקָה וּמִגְדָּנִין יְהַב לַאֲחוּהָא וּלְאִמַּהּ

וְהַנְפַק עַבְדָא מָנִין דִכְסַף וּמָנִין דִדְהַב וּלְבוּשִׁין וִיהַב לְרִבְקָה וְדוֹרוֹנִין יְהַב לְאָחוּהָא וּלְאִמָהּ

ומגדנות. מגזרת מגדים. או פי' מלבושים נכבדים ויהיה הנו"ן שרש כמו מטפחות:

כלי כסף וכלי זהב - תכשיטי נשים של כסף וזהב כדכתיב: איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וגו'. וכתיב: ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם.

[ויוצא כמו ויוציא]

ויוצא העבד כלי כסף הללו לשם קדושין נתנן והראשונים לשם מתנה ושדוכים דמסבלי והדר מקדשי, ולפי הפשט הדברים החשובים נתן לה יודע היה שישובו עמה, והדברים קלים נתן לאחיה ולאמה אבל בתואל לא היה צריך פיוס. שמח היה שנתן בתו ליצחק בן דודו. וכמו״כ ויאמר אחיה ואמה אבל בתואל לא היה חפץ באחור אך חפץ היה בזווג לפי שקרובו היה. ולפי הפשט בשביל המתנות שקבלו הקדימן לדבר, או שמא לבן גדול מאביו בחכמה היה. ונמצא באגדה בתואל בקש להאכיל אליעזר סם המות כדי שיירש הממון ובא גבריאל והחליף הקערה והניחה לפני בתואל, לכך לא הזכירו כאן הכתוב. ד״א בני דורו קראו שמו בתואל על שם שהבתולות כולן נבעלות לו תחלה והיה מולך על ארם ורצו בני עירו שיבעול אף רבקה בתו קודם שתלך לנשואיה ואם לאו יהרגוהו ונתרצה בדבר ובא גבריאל והרגו.

כלי כסף וכלי זהב. יודע היה שאילו ישובו עמו:

ומגדנות. כמו צרי ודבש ומיני פירות:

לאחיה ולאמה. שהם צריכים פיוס אבל בתואל היה בן דודו לא היה צריך פיוס ששמח היה שתנתן בתו לקרובו:

ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב מה שיחזור לבית יצחק שהיה כלי כסף וכלי זהב נתן לה אבל לאחיה ואמה מגדנות מגזרת מגדים:

ויתן לרבקה. בא הכתוב ללמדנו שהנושא אשה ע״מ להלבישה משלו צריך להלבישה בבית אביה ולא כשתבוא לביתו וכדתנן בכתובות פ״ו:

ומגדנות נתן לאחיה ולאמה. בא ללמדנו שהחתן מחויב לעשות משתה משלו כמש״כ הרא״ש פ״א שם: